רגעי השבוע - פרשת מטות ומסעי, חזק ומברכים מנחם-אב
המכתב המעניין שפורסם בעיתוי מושלם / הישיבה המיוחדת שהוקמה לפני 90 שנה בידי אברך צעיר / מושב בית דין לברית מסתורית שנערכה השבוע והשם המיוחד שהוענק לנימול / צעיף בן 100 שנה במלאות 70 למהפכת החינוך החסידי בחודשי הקיץ
א. ונשלמה פרים שפתינו
כמדי שבת קודש, נשא הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א את דבריו בעניין הפרשה, בליל שבת - בין קבלת שבת לתפילת ערבית, וביום השבת - בין קריאת התורה לתפילת מוסף. בפתחם של 'תלתא דפורענותא', היו דבריו מלאים געגועים וציפייה לגאולה השלמה, ורגש רב ראיתי בין השומעים לדברים המעוררים. שינסתי מותניים כדי לשחזר את הדברים ולהעלותם על במה זו, כדי לעורר את הכוונה ולהמשיך את השפעתם.
הרב האריך בעניין "קרבן התמיד", וציטט את דברי רש"י בפרשת פינחס העבר: "שיהיו כהנים ולוים וישראל עומדין על גביו, מכאן למדו ותיקנו מעמדות". והסביר זאת בהרחבה על פי דברי הגמרא, המבארת את הפסוק בפרשתנו: "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי". ומקשה הגמרא: "היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו?", הרי צריך שבעל הקרבן יעמוד בשעת הקרבת הקרבן בבית המקדש. לכן "התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבעה משמרות של כהנים ושל לוים ושל ישראלים" - כך שבזמנו של כל משמר ומשמר, היו הכהנים והלווים עולים בבית המקדש כנציגים ושלוחים של בני ישראל, והישראלים - המשלחים, היו נשארים בעריהם והיו מתכנסים בבתי כנסיות ועוסקים בתורה ובתפילה, והם - בבית המקדש, היו נקראים "אנשי מעמד".
ומבארת הגמרא שאנשי המעמד היו קוראים במעשה בראשית, והטעם ש"אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ", שנאמר: "ויאמר ה' אלוקים במה אדע כי אירשנה" אמר אברהם: "ריבונו של עולם! שמא ישראל חוטאין לפניך, אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? אמר ליה: לאו. אמר לפניו: ריבונו של עולם! הודיעני במה אירשנה? אמר ליה: קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת וגו'. אמר לפניו: ריבונו של עולם! תינח בזמן שבית המקדש קיים. בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות, בזמן שקוראין בהן לפני, מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפניי, ואני מוחל להם על כל עונותיהם".
הרב שליט"א הוסיף לדבר בארוכה וברוב רגש, ואמר שגם כהיום כאשר לא זוכים לעמוד בבית המקדש ולהקריב קרבנות, מכל מקום "כבר תיקנתי להם סדר קרבנות, בזמן שקוראין בהן לפניי, מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם". ועל-פי זה כבר תיקנו הקדמונים את סדר ה"מעמדות", כאשר מדי יום אומרים את פסוקי היום שבמעשה בראשית, ועוד מפסוקי נביאים וכתובים בעניינו של יום, קטע מפרשת האזינו שהיו הלווים משוררים מדי יום בבית המקדש, פרק משניות ממסכת תמיד, וקטע גמרא אחד מכל ששה סדרי משנה. ובסופו תפילה מעניין היום.
גם אם לא נוהגים לומר את כל הסדר הנ"ל, מכל מקום הרי יש את סדר הקרבנות שבתפילת שחרית ומנחה. ובלשון שבשו"ע אדמו"ר הזקן משמע, שגם האמירה בלבד מועלת שייחשב "ונשלמה פרים שפתינו". ולכן כאשר יהודי אומר פסוקים אלו, הוא פועל בדיוק את אותו עניין שהיה נפעל בבית המקדש. ועוד יותר מזה מבואר בספר "תורה אור" של החפץ חיים, שבזמן הזה שאין קרבנות, הרי שעל ידי לימוד פסוקי הקרבנות נהיה התיקון באופן גבוה ונעלה יותר. ומביא את לשון הזוהר "בטלו הקרבנות לא בטלה התורה, האי דלא אעסק בקרבנות, ליעסק בתורה ויתהני ליה יתיר".
וכך על-ידי שאנו אומרים את סדר הקרבנות הרי שמעמידים את העולם, כי השם "מעמדות" אינו רק כי על-ידי-כך נחשב שכל ישראל "עומדים" על הקרבן בשעת ההקרבה, אלא גם להיפך, שבזכות אמירת ה"מעמדות" אנו מעמידים את העולם.
הרב עורר בדבריו והדגיש את הקשר המיוחד לימים אלו ימי בין המצרים, בהם אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש ומרגישים ביתר שאת את החורבן, ובכך מראים את ההשתוקקות שלנו, שנזכה כבר לקיים את כל סדר עבודת הקרבנות בבית המקדש.
*
הרב התמקד בדבריו על עניין ה"מעמדות", כהמשך למכתב מופלא ומרתק שהודפס השבוע לראשונה בחוברת 'התוועדויות', היוצאת לאור מדי שבוע בידי מערכת בלה"ק בארה"ב, ובסופה מתפרסמות בכל שבוע אגרות קודש של הרבי בעניינים שונים. במכתב יש שורה מעניינת: "כיון שהורגל לומר מעמדות - גם להבא יכול לאומרן".
כפי המצוין שם בהערות, מדובר בבחור שהתקרב ליהדות והתרגל לומר "מעמדות", אך כעת הוא שם לב שסדר זה אינו מופיע בסידור בנוסח חב"ד, ועל-כן הוא שואל את הרבי האם להפסיק לומר זאת או לא ובמקום זה יאמר תהלים. ועל-כך משיב לו הרבי "כיון שהורגל לומר מעמדות - גם להבא יכול לאומרן".
בשעות אחר-הצהרים התיישבתי ללמוד את פרקי הרמב"ם היומיים, ונדהמתי לראות שהפרק עוסק איך לא, בעניין המעמדות, שם מזכיר הרמב"ם בארוכה את כל עניין המעמדות כפי שהובאו כאן בקצרה. דברים אלו היוו תוספת חיזוק לשיחתו הנלהבת של הרב שליט"א.
ההשגחה הפרטית המופלאה תפסה אותי מאוד; פרשת השבוע - הרמב"ם היומי - מכתבו של הרבי - ושיחתו של הרב שליט"א, כולם בשבת הראשונה של שלושת השבועות של בין המצרים. ואם לא די בכך, בראשית השבוע פניתי לשאול את ידידי הרב חיים שאול ברוק העומד בראש מערכת בלה"ק, האם הדפסת האיגרת הנ"ל קשורה לפרק הרמב"ם היומי, והוא ענה לי, כי כשמכינים את המכתבים הם לא מחשבים כל-כך רחוק עד כדי שזה יתאים לפרקי הרמב"ם של אותו יום. מופלא ביותר, ללמדך שכל סימני הגאולה כבר כאן ממש!
ב. אנשי מעמד
אחת מקרנות סמטאות ירושלים האהובות עליי, היא בפנייה מרחוב 'מאה שערים' לרחוב 'זוננפלד'. מצד ימין חומות שכונת 'אונגערישע הייזער', ומעליה בולטת דירתו של העלטער-זיידע רבי מתתי' ע"ה ואשתו העלטער-באבע יהודית ע"ה שעוד זכיתי להכיר בילדותי. ממול, במרחק של מטרים ספורים, כניסה לבניין ומעליו שלט קטן "ישיבת אנשי מעמד".
החולף ליד הבניין התלת קומתי, יכול לחשוב לתומו שמדובר כאן ב'עוד כולל' או 'עוד ישיבה' כמו רבים וטובים בירושלים, שחשיבות כל אחד מהם היא לאין ערוך. אך לא. מי שקצת מברר אצל מי שמתמצא, מוצא עצמו נדהם, עומד ומשתומם. במיוחד כשמכאן יצא יבול ענק באיכות ובכמות עבור עולם התורה. כמאתיים ספרי יסוד בעולם התורה, בהדגשה בעיקר על עולם החסידות והקבלה במיוחד, נוצרו מתוך כותלי בית המדרש זה של "אנשי מעמד". כשמו כן הוא. כפי שבזמן שבית המקדש היה קיים היו אנשי המעמד אלו, העומדים על המשמר בעת הקרבת הקרבנות. ניצבים היו מן הצד כמו צופים ורואים בעבודת הקודש של הכהנים, ובכל זאת היה להם חלק רב וחשוב של 'ישראל במעמדם' למען כלל ישראל הזקוק לקרבנות הציבור שיתקבלו באהבה - כך גם בהיכל קדוש זה של "ישיבת אנשי מעמד" התהלכו ועדיין מתהלכים יהודים היקרים מפז, שייף עיילו ושייף נפקו, כאשר מהם תצא תורה והוראה ואורה לעם ישראל כולו.
בשבת הקרובה כ"ו בתמוז, יחול יום היארצייט ה-42 של זקני אהובי הבלתי נשכח, הגה"צ רבי אברהם ברוך דייטש זצ"ל. לזכרו, ובהמשך לדברי התורה שהבאתי בקטע הקודם על "אנשי המעמד" שהיו בזמן שבית המקדש היה קיים, אעלה מזכרונות ירושלים, במיוחד הקשורים לישיבה ששמה כאנשי דור המקדש, בתפילה שנזכה ל'והשב את העבודה לדביר ביתך'.
ייסודה של הישיבה קדושה זו, היא אביו של זקני, ה"ה הגה"צ המפורסם רבי מתתיהו דייטש - אשכנזי זצוק"ל, שעלה לארץ הקודש לפני 120 שנה, בשנת תרס"ו, בהיותו נער בן ארבע עשרה, ומאז נתקשר בקשר אמיץ וחזק להרה"ק רבי דוד'ל בידרמן זצוק"ל מצדיקי ירושלים של מעלה. משאת חייו של זקני היה ייסוד בית מדרש לבני תורה מופלגים, להתעלות בדיבוק חברים במעלות התורה והיראה. בגודל חשקת התורה שבערה בעצמותיו, ולאחר מאמצים מרובים יסד לפני 90 שנה, בשנת תרצ"ו, את הישיבה הקדושה "אנשי מעמד" סמוך ונראה לביתו. בישיבה זו התרכזו טובי וגדולי הלומדים בעיר הקודש. היתה זו חבורה של מתמידים עצומים ואנשים מורמים מעם.
כל ימיו התייגע זקני רבי מתתיהו להחזיק את ישיבתו בכוחות נפש עצומים, ולשם כך נדד פעמים מספר לארצות הברית, כדי לעורר את לב נדיבי העם לתמוך בישיבתו. בתקופת נסיעותיו לארה"ב, פעל רבות להחדיר בקרב יהודים רבים לשמור תורה ומצוות, ועשה גדולות ונצורות להחזירם למוטב. בלהט הקדושה שאפפה אותו זכה להחזיר רבים בתשובה שלימה, כאשר דבריו היוצאים מן הלב בהתלהבות החסידית שלו, חדרו לעמקי ליבם עד זקנה ושיבה והחזירום למוטב.
למרות נדודיו הרבים, לא משה התורה מפיו והיה הוגה בה תדיר בכל עת מצוא. לשם כך היו לו באמתחתו גמרות במהדורה זעירה, ואף היה רושם עליהן את הערותיו שנשתמרו עד היום, ובאותה תקופה חיבר גם כמה ספרים. במדינת שיקגו התקבצו סביבו יהודים רבים והכתירוהו כמורם ורבם, כאשר הוא עושה את כל אשר לאל ידו לחזקם ולעודדם לשמירת תורה ומצוות כראוי. אך בהיותו בשיא פריחתו ובמיטב שנותיו, חלה ונזקק לשוב לארץ הקודש.
ביום ג' אדר א' תש"ח והוא רק בן נ"ו שנים, נסתלק סבא-רבא מעולמו, והכל מבכים מרה את פטירתו טרם עת ושחים אחריו מקודש-מקודש. לאחר הסתלקותו עמדו בראש הישיבה שני בניו - דודיי זקניי הגה"צ רבי יהודה אריה זצ"ל והגה"צ רבי יוסף אליהו זצ"ל. והיא ממשיכה עוד, עומדת ומתנוססת לתפארה עד היום הזה ומנוהלת בידי צאצאיו המסורים.
ג. שמא קא גרים
"ואיזה שם קיבל הנימול?", שאלתי את בני לאחר שעות של מתח. ועם חיוך של מנצח ענה: "בשיטה שסיפרת לי". לא ירדתי לסוף דעתו ומה כוונתו, ורק לאחר שהסביר, נזכרתי וחייכתי כעת גם אני.
לאחד מבניי שיחיו נודע השבוע, על משפחה מעירו הנמצאת בימים אלו בחופשה, במדינה אליה גם הגיע למספר ימים. הוא ניצל את ההזדמנות, ודיבר עם אֵם המשפחה על האפשרות לערוך ברית מילה לבנה בן ה-12, כהמשך לשיחות קודמות שערך עם זוגתו במפגשים שונים עם האם, על יהדות והצורך להתקדם בשמירת תורה ומצוות.
הרעיון והשיחה עמה היו בשעות הבוקר, ובדרכו לטבילת שחרית לפני התפילה, חשב בלבו 'הלוואי ואפגוש את המוהל המתאים בעיר זו'. לא חלפו דקות מספר, ומולו עומד המוהל בכבודו ובעצמו... מיד עצרו ובירר אצלו כל הפרטים הדרושים על מיקום וזמן מתאים. כעת נשארה לו עבודה עדינה לתיאום הדברים עם האם והבן עצמו.
בגלל רגישות המקרה והנתונים המשפחתיים, הרי שאין באפשרותי לכתוב פרטים נוספים על הכנסתו של ילד יהודי יקר זה בבריתו של אברהם אבינו, בברית שנערכה שלשום בשרשרת של השגחה פרטית על כל צעד ושעל. מבקשת האם בשיחות קודמות, ועד הרגעת הילד עצמו, שלא יחשוש מאביו המתנגד לצעד זה, עם הסבר שעד שיחזרו למקום מגורם הוא יבריא לגמרי, והכל שווה למען מצוה גדולה זו.
בנלמד השבוע ברמב"ם היומי על עבודת הכהנים בבית המקדש, הוא פוסק: ש"הערל הרי הוא כבן נכר, שנאמר כל בן נכר ערל לב וערל בשר". הרי שזו זכות גדולה לגרום העלות ילד מדרגת בן נכר לדרגת יהודי, כשר וטהור.
זכה בני, וזיכה את אאמו"ר שליט"א להיות הסנדק בברית זה. אשר בשום שכל, ברגישות ובכבוד הראוי העריף טללי רוגע ושמחה על האם והבן, כשהם נרגשים לשמוע מפיו שהוא מקנא בילד שזוכה בגיל 12 לקבל החלטה אישית לצעד כה נשגב וקדוש, מתוך אמונה טהורה בקב"ה, והוסיף עוד כהנה וכהנה דיבורים מעומק הלב שהתקבלו על ליבותיהם, ושעת הברית הייתה שעתם היפה ביותר בחייהם.
והיות והאב אינו יהודי, קיימו במקום 'מושב בית דין' להעביר את אחריות המילה על הסנדק, שבירך נרגשות "אשר קדשנו... להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", ולאחר נתינת השם, נערך שוב מושב בית דין, והפעם העניקו את התפקיד לבני שי' לפדות את הבן שהוא בכור לאמו. כך שזו לו פעם השנייה שהוא מברך בחייו 'על פדיון הבן'.
עוד דבר מופלא היה שם, כאשר המוהל המומחה הסביר לאם הנרגשת, שבזכות הברית בנה הנימול ניצל משלוש מחלות זיהומיות שהוא מצא בזמן הבדיקות לקראת הברית, והוא ניקה אותם, יחד עם מיני תרופות ומשחות שהוא ציווה עליה לקנות, כהמשך לטיפול שהוא עשה בזכות הברית.
כמדובר, הרי כאן מקרה מאוד רגיש ומורכב, ולכן את שם הנימול גם אי אפשר לפרסם, אך מדובר בשם בעל אוריינטציה חב"דית מובהקת ולא בכדי.
רבים המקרים הדומים, הן לפני הענקת שם לבן בברית, או בלידת בת, ולפעמים בנערה יהודייה שברצונה להחליף לשם יהודי עקב התקרבותה ליהדות - שבאים להתייעץ. במידה והשואל יש לו כבר שם מוצע מראש, על-שם מישהו במשפחה, או שם שהתחבר אליו במיוחד - ללא ספק אין צורך לשנות את דעתם, כאשר מדובר בשם יהודי, שם שבני ישראל נוהגים לתת. אך אם השואל מתלבט, או אינו יודע מה לתת ואפשר לכוונו ולהשפיע עליו, הרי שמוטלת עלינו החובה לגרום לתת לו שם חסידי, שם של אחד מאדמו"רי שלשלת חב"ד. א. כי 'שמא גרים' - שמו של האדם כידוע משפיע על אופי וגידולו של נושא השם. ב. חשיבה אסטרטגית לאורך שנים, שהוא עצמו, משפחתו והסובבים שלו, יידעו מי השפיע על התקרבותו לאידישקייט, מי השקיע שהוא זכה לגלות את יהדותו, מידע שיש לו השפעה רבה לדורות.
שיטה זו צריכה להיות אצל כל מי שיכול להשפיע על מקבלי שמות יהודיים, במיוחד כעת, בתקופות הקעמפים, בהם רבים מהילדים מושפעים לטובה ונכנסים בבריתו של אברהם אבינו, ובמקביל, בנות המקבלות על עצמם שם יהודי.
ולתמונת השבוע שלי: גן ישראל
"זכרוני בשנות נעוריי, כאשר אבי שיחי' הגיע לארה"ב ובאנו להתפלל עם הרבי ב-770. לפני תפילת ליל שבת, כיבד אותו הגבאי שייגש להיות השליח ציבור. כשאבי הגיע ל'לכה דודי', הוא שילב את המילים עם אחת המנגינות של 'קעמפ גן ישראל' שהוא ניהל. באותן שנים לא היה מקובל לשיר בזמן אמירת 'לכה דודי', והיו אומרים זאת בנוסח קבוע ועתיק. לאחר התפילה גער בו הגבאי, על שהעז לשנות את המנהג 'כאן בליובאוויטש' ולשורר על דעת עצמו ניגון, ועוד ניגון של ילדים בקעמפ... אך אבי ענה לו: 'גן ישראל איז ליובאוויטש, און ליובאוויטש איז גן ישראל"...
סיפור זה שמעתי מהרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, בהתוועדות שנערכה לאחר התפילה בשבת שעברה. הרב דיבר על הקעמפים שהחלו לפעול השבוע בימים אלו של חופשת הקיץ, בהם מתקבצים ובאים אלפי ילדים מכל קצוות הפדרציה הרוסית, למחנות יהדות בעשרות מוקדים שונים, לשבועות של אידישקייט בכל הרמות וכל הגילאים, המופעלים בידיהם הנאמנות והמסורות של מאות הרבנים והשלוחים, בתוכניות מסודרות ומושקעות ביותר.
חיפשתי ומצאתי, כי בדיוק בימים אלו לפני 70 שנה, הגיע הרבי לסיור נדיר בקעמפ הראשון שנוסד ביוזמת הרב החסיד המפואר ר' משה לאזאר שליט"א, מוותיקי השלוחים ומחשובי הרבנים במילאנו שביאטליה, ואביו של הרב הראשי שליט"א - פרויקט שמקיף היום את כל העולם ומתחנכים בו במשך חודשי הקיץ מאות-אלפי ילדים יהודים.
"היות והקעמפ נערך לראשונה במתחם שנקרא אז 'קעמפ יזראל', לכן קבע הרבי את שם המותג: "גן ישראל" - 'ג"ן', על שם חמישים ושלש הפרשיות בתורה, ו'ישראל' על שמו של מייסד החסידות מורנו הבעל שם טוב הקדוש" - המשיך הרב לספר מזכרונתיו ששמע מאביו שיחי' - שה' ישלח לו רפואה שלמה ומלאה. והוסיף מדיליה: "אולי אפשר לומר שהשם שהרבי נתן קשור לעבודת הרבי - הדור השביעי, להפוך את החושך לאור. לא סתם קעמפ, אלא בדרגת "באתי לגני", כמאמר המפורסם והראשון של הרבי, שהעולם הוא גן נאה, מסודר ומופלא, ולא ג'ונג'ל חלילה".
אכן, כאן בבית הכנסת הורגש הדבר, שעשרות ילדים נעדרו עקב השתתפות גם השנה ב"קעמפ גן ישראל - צעירי השלוחים", השוכן במתחם הפסטורלי 'ראמינסקאייא' שבפרברי מוסקבה.
ידידי המחנך הרב אברהם זקס, המנהל זה כמה שנים את הקעמפ לצעירי השלוחים, שיתף אותי ברגש ברעיון שלו להעניק לרב הראשי בעת ביקורו המתוכנן בקמעפ - תשורה ייחודית הממחישה את המושג "זה לעומת זה": עניבת "חלוץ" אדומה ומקורית מלפני מאה שנים, ששימשה את מחנות הקיץ של המשטר הקומוניסטי שניסה לעקור את הדת, ולצידה עניבה ירוקה וחדשה הנושאת את סמל המחנה החסידי - עדות חיה לניצחון הרוח והמסורת היהודית.
במשך השבוע שלח לי הרב זקס מראות ועדכונים שונים מחיי הקעמפ, ובמיוחד מהשיא הרוחני של ימי המחנה, עת יצאו החיילים למסע מרגש אל ערש החסידות, העיירה ליובאוויטש. לאחר פרקי תפילה והתעוררות באוהל הקדוש של כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" ובנו כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, המשיכו בסיור באתרים ההיסטוריים באזור.
החניכים השתלבו במיזם מיוחד של עבודות חשיפה וחפירה ארכיאולוגית, המתקיימות בחצר רבותינו נשיאינו - החצר בה הוקמה ונוסדה הישיבה הראשונה "ישיבת תומכי תמימים", ובמתחם בו התגוררו שנים רבות כמה דורות של אדמו"רי ליובאוויטש. במהלך עבודות אלו, נחשף לפתע אוצר של ממש מן העבר: שעון כיס יוקרתי ונדיר ביופיו, לצד מטבעות רובל עתיקות שהיו טמונות באדמה במשך עשרות שנים.
הגילוי עורר התרגשות עצומה בקרב הילדים והצוות, שפצחו מיד בריקודים חסידיים סוחפים על אדמת הקודש של חצר הישיבה המפורסמת במרכז העיירה. הממצאים הנדירים הועברו בחרדת קודש לידיו של אחראי על שיחזור ותחזוקה של המקומות הקדושים ומנהל בית חב"ד בעיירה ליובאוויטש, השליח ר' גבריאל גורדון. לאחר בחינה ראשונית של הפריטים, ציין הר' גורדון כי רמת הגימור והיוקרה של השעון מעידות בסבירות גבוהה, כי הוא היה שייך לאחד מבני המשפחה של רבותינו נשיאינו, עובדה שהעצימה עוד יותר את התרוממות הרוח בקרב הנוכחים.
גוט שבת וחודש טוב!
שייע
תגובות
הוסף רשומת תגובה