פרשת בהעלותך
רגעי השבוע - פרשת בהעלותך
הגביע היקר שנעלם בליל הסדר / ההפסד המופלא של טיסה בעקבות הודעה שנקראה רק בחלקה / פרסום ויחסי ציבור - מטרה או אמצעי? / ספרי תורה שהוסתרו בעליית הגג של בית הכנסת ב'שנות הבלוקדה' הקשות
א. וימצא הגביע
הוא לא נח ולא שקט, עד שהשיג את מספר הנייד שלי ושאל ישירות: "מה אתה צריך שאביא לך מישראל?". ניסתי להתחמק, לא נעים להטריח אדם בכלל ואיש עסוק כמוהו בפרט, אך הוא לא ויתר. שאלתי אצלי בבית, ביררתי אצל משפחה נוספת בשכונתנו, שלחתי את הרשימה והוא מודיע 'הכל עליי'. אין מקום לוויכוח או לדיבור. הוא קונה, משלם, סוחב ומביא. "כך אני נוהג לפני כל נסיעה שלי ברחבי העולם. מברר אצל שליח חב"ד במקום אליו פניי מועדות - מה הוא צריך או זקוק, ובאם יש משהו שאני יכול להביא לו איתי מארץ ישראל".
כשנפגשנו השבוע עם הגיעו לביקור קצר במוסקבה, וכשראיתי את המזוודות המלאות בשפע של מאכלים וממתקים, ספרים ומצרכי חלב ארוזים ושמורים היטב - לא יכולתי שלא להתרגש. גם כיום שב"ה חנויות רבות כבר פעילות עם מצרכי מזון כשרים כאן בבירת רוסיה, עדיין ישנם מוצרים הדרושים לילדים קטנים ולא ניתן להשיגם פה, או שהם יקרים - כך שידעתי שכל מה שהביא עמו, ישמח מאוד את המקבלים המאושרים.
כתלמיד מובהק ויד ימינו של עמוד החסד הגה"צ ר' אשר פריינד זצ"ל - מרבה ר' חיים מלר שיחי' להיטיב עם הבריות בכל דרך ואפשרות הנקרית לפניו, וממשיך להפעיל במסירות ובהצלחה רבה את מוסדות 'יד עזרה' שהקים רבו 'רֶבּ אוּשֶׁר' - כפי שמכונה עד היום אצל תלמידיו הרבים ובני ירושלים, שהתוודעו במעט אל מעשיו הגדולים שנעשו בהצנע לכת.
"סיפורים רבים היו לי עם החבילות שאני מביא לשלוחים ברחבי תבל" - אמר, תוך שהוא מוסר לידיי את המזוודות. חידדתי את שמיעתי, ובדרך להראות לו מקצת המוסדות ביקשתי לשמוע על-כך: "תכננתי נסיעה למדינה רחוקה ושלחתי הודעות לשליח חב"ד באותה מדינה שאני מחפש אותו. הוא לא חזר אליי, עד שהרמתי אליו טלפון והסברתי לו שהיות ואני מגיע למדינתו, אשמח להביא לו מה שדרוש לו, למשפחתו או לקהילה. הוא ענה לי שישמח יותר באם אביא מוצרים חיוניים לשליח צעיר שהגיע לפני תקופה לא ארוכה עם משפחתו מארץ ישראל, ומתגורר בעיר אחרת באותה מדינה, וזקוק לדברים חשובים מישראל. קיבלתי את פרטיו וטלפנתי אליו ישירות.
בהגיעי אל עיר הבירה, נסעתי ישירות לבית חב"ד, כדי למסור את המזוודה עם הדברים שלא אצטרך להיטלטל עם הכבודה בכל הימים שאני עושה בעיר. פגשתי את השליח הראשי והעברתי לו בנוסף גם שתי שקיות, בכל אחת מהן היה גביע לקידוש, מתנת הערכה ועידוד לשלוחי הקודש המוסרים את נפשם במדינה כל כך רחוקה. 'אחד לשליח הצעיר ואחד לך' - אמרתי.
לאחר כשעה, מטלפן אליי השליח הראשי ומברר איפה אני נמצא כעת, היות והוא מבקש לשוחח איתי בדחיפות. סיכמתי שנעשה זאת בעוד כשעה, כאשר אשוב לבית מלוני. שעה בדיוק לאחר מכן הוא מגיע, כולו התרגשות ניכרת והוא מספר לי: 'לפני חג הפסח, רצתה רעייתי לקנות לי מתנת יום הולדת. במשך זמן רב אספה כסף ועשתה מאמץ גדול להביא לי מארה"ב מתנה ייחודית: 'גביע של הרבי' - גביע כסף בדומה לגביע של הרבי, וכל כולה שמחה ואושר שהרעיון קרם עור וגידים. הגביע הוצב לו בראש שולחן ליל הסדר, מול האורחים הרבים שנהנו לראותי מקדש ושותה את ארבע הכוסות בגביע חדש ומפואר זה.
בשעה מאוחרת הסתיים ליל הסדר, ולפתע שנינו שמים לב כי הגביע החדש איננו! שוד ושבר. חיפשנו בכל מקום אפשרי, אך כאילו בלעה אותו האדמה. אתה יכול לשער לעצמך איזו עגמת נפש הייתה לאשתי...
כשהבאת לי את חבילה, לא פתחתי אותה כלל, אלא שלחתי אותה מיד לביתי. אשתי פותחת את החבילה, ומה שהיא ראתה גרם לה כמעט להתעלפות... היא לא האמינה למראה עיניה: גביע של הרבי! חדשה ונוצצת ניצבת לה בתוך מארז המתנה שהבאת, בדיוק דומה לגביע שהיא קנתה ונעלם בסיום ליל הסדר'"...
ב. טבע הטוב להיטיב
למחרת אני מספר לר' חיים אורחי הנכבד, כי רבות חשבתי על מה שסיפר לי ביום האתמול, ועיניי מלאו דמעות כשהתבוננתי בצער של אותה שליחה, והשמחה הרבה מול השגחה פרטית כה מופלאה, שהובילה אותו לחשוב על מתנות בנוסף למזוודות, ומכל כלי הכסף בחנות בחר דווקא בגביע, ולא סתם גביע אלא 'גביע של הרבי' - העתק מדויק במראהו ובעיטוריו של גביע הרבי העשוי כסף טהור.
שוחחתי לפני כמה ימים עם ידיד טוב, על מה שנלמד באותו יום בשיעור היומי בספר ה'תניא', בו אומר רבנו הזקן: "טבע הטוב - להיטיב". הסברתי לו כי הכוונה למידת טובו וחסדו של הקב"ה שזהו אחד הטעמים לבריאת העולם. מכיוון שהקב"ה הוא תכלית הטוב, וה'טבע' של הטוב הוא להיטיב ולהשפיע לאחרים חסד, לכן ברא הקב"ה את העולם, כדי שיהיה לו למי להשפיע טוב וחסד. ורואים זאת במוחש, כאשר יש אנשים טובים שהטבע שלהם להיטיב ויש להם סייעתא דשמיא מיוחדת לכך, שכן מגלגלים זכות על ידי זכאי.
מי לנו יהודי כמו אורחנו ר' חיים, שכל חייו נעים סביב הרצון להיטיב עם הזולת, והוא אכן מצליח לעשות זאת יום-יום.
כשראה ר' חיים את התרגשותי, עלה בזכרונו סיפור נוסף:
"יום אחד תכננתי את צעדיי לקראת נסיעה למדינה מסוימת על פני הגלובוס, וגם הפעם ביררתי מי שליח חב"ד באותה מדינה. פניתי אליו בהצעה להביא לו מה שדרוש לו, ובקולו כבר שמעתי את אנחת הרווחה. התברר כי הוא שליח חדש באזורו, וחסרים לו דברים בסיסיים, כמו נר הבדלה, נטלות לנטילת ידיים, מזון כשר לתינוק וקצת חלבי. אך מאידך הזהיר אותי: 'מי שמגיע למדינה שלנו בודקים היטב את כל המזוודות שלו, הם לא מוכנים להכניס אוכל, וגם הרבה מוצרים אחרים'.
החלטתי שאני אעשה את שלי, ואת השאר אשאיר לבורא העולם. מילאתי שתי מזוודות עם כל מה שביקש, רק כפול כהנה וכהנה. הכל היה מוכן ליציאה לשדה התעופה, כאשר לפתע מגיעה הודעה קצרה מחברת התעופה: 'הטיסה נדחתה בשלוש שעות'. היו שם עוד כמה שורות, שלא שמתי לב אליהן. פניתי לעיסוקיי, ובאיחור של שלוש שעות יצאתי לשדה התעופה לוד. בעודי ניגש לעשות 'צ'ק אין' (- רישום כניסה) אני מגלה שאין נפש חיה. בבירור במודיעין הם עונים לי: 'אכן הטיסה נדחתה בשלוש שעות, אך ה'צ'ק אין' נעשה בזמן, כפי שהופיע בהודעה שנשלחה, כעת כבר הכל סגור והפסדת את הטיסה'.
זאת הייתה אמורה להיות טיסה ישירה ליעד אליו פניי מועדות. השעה הייתה אמצע הלילה, ובאין ברירה נשארתי בשדה התעופה. חיכיתי לבוקר, וטלפנתי אל סוכן הטיסות שלי וזה מצא לי טיסה אחרת אך לא ישירה, אלא דרך העיר פרנקפורט שבגרמניה, עם המתנה קצרה. ביקשתי שאם כבר אני בעיר זו, שיאריך את הזמן למספר שעות, כי ברצוני לנצל את ההזדמנות להתפלל על קברו של הצדיק רבי ישראל מסטולין זי"ע שקבור בבית החיים הישן בעיר זו.
לאחר הטיסה השנייה, אני מתארגן עם המזוודות על העגלה, ומגלה נתון מדהים: כל מי שהגיע ממדינות אירופה, נכנס ישירות ללא שום בדיקה. אך אלו שהגיעו ממדינות אחרות, כולל תיירים מישראל, כל הכבודה שלהם עוברת בדיקה מדוקדקת, ומחרימים מהם את כל המזון ואף מצרכים אחרים!
ראיתי עד כמה הקב"ה דאג שאהיה עסוק, לא אקרא את כל ההודעה של חברת התעופה, ובעקבות כך הפסדתי את הטיסה הראשונה וטסתי דרך גרמניה. וכל זה, בכדי שאוכל להביא לשליח החדש, שתי מזוודות עמוסות באוכל ומצרכים שהוא זקוק אליהם...
בהגיעי אל המלון, השעה הייתה כבר מאוחרת. לשליח שטלפן לברר על שלומי, הצעתי להגיע אליי כדי לקחת את המזוודות שלו. הוא שאל אם אפשר לחכות לבוקר, אך הסברתי לו שיש אצלי מוצרים שצריכים מקום קירור. 'אתה יכול להכניס אותם למקרר שבחדר במלון' הוא אומר לי בתמימות, אמרתי לו שאין די מקום לכך... הוא לא הבין, ורק כשהגיע וראה את הכמות, הוא נאלם דום מרוב התרגשות"...
השתתקתי בפעם השנייה. מביט בפני האיש הטוב והמטיב. "אתה מבין מדוע אני מקפיד להביא דברים לשלוחי חב"ד בעולם"? - שאל אותי ר' חיים הצדיק.
ג. מפרסמים עושי מצווה
"מה הכותרת של ההרצאה שלך?" - נשאלתי לפני כשבוע וחצי על-ידי מארגני הכינוס בפטרבורג, ואני עניתי בטבעיות: "חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם". פתגם המבוסס על ביטוי שכתב הרבי בספרו "היום יום", והיה חוזר עליו רבות בשיחות ובמכתבים.
מגוון רחב של הרצאות הוכנו להימסר במהלך שלושת ימי הכינוס בידי מומחים שונים בנושאים המעסיקים את הרבנים. השנה הוחלט גם להקדיש זמן לנושא התקשורת, המורכב מיחסי ציבור, פרסום וכל המכלול הרב סביבו. דבר שהוא דינאמי מאד בדור שלנו, ומה שהתאים לפני שנים, כבר לא אקטואלי היום, ומטבע הדברים אין לרוב הרבנים הבנה בחשיבות העניין ואיך לעשות זאת בדרך הנכונה והמכובדת.
כמנהל דוברות לשכת הרב הראשי לרוסיה, התבקשתי להיות המרצה בנושא, ולהביא את המבט האישי מתוך הניסיון שצברתי בס"ד במהלך השנים, מאז הופקד בידי תפקיד זה לפני למעלה משני עשורים, ואותו אני מבצע ב"ה במקביל לשליחות העיקרית כאן במוסקבה.
פתחתי את דברי בשאלה הגדולה, אותה אני נשאל פעמים רבות: מדוע בכלל לדבר על יח"צ? אם אנו אמונים על מידת הענווה, מה העניין לפרסם אותנו או את הפעילות שלנו? ובכלל, הכוחות והזמן שלנו צריכים להיות מוקדשים לנושאים מהותיים וקדושים, כמו מסירת שיעורים, הנחת תפילין, תפילות בציבור, ועזרה לנזקקים - אבל לא לדבר כה גשמי ואפילו מאוס!
התחלתי ביסוד. כשלוחי הרבי צריך הדבר להיות לנו ברור וחד: זה רצונו הק' של רבנו! לרבי יש משנה סדורה בעניין, והוא ראה בתקשורת כלי אדיר להפצת יהדות. ידועה ההשקעה העצומה שלו בהגהות לעיתונות, היחס הרציני לעיתונאים ואנשי תקשורת, מתוך ההבנה שדעת קהל משפיעה על מציאות.
לדוגמא ציטוט אחד מני רבים, מתוך שיחה של הרבי: "בנוגע להפרסום על-דבר הפעולה שלו בעניין זה - הנה: במקום שהפרסום יכול להביא תועלת... יגרום ל'קנאת סופרים', שאחרים יעשו כמותו - אזי צריכים לפרסם; במקום שאין תועלת בהפרסום - יש להתייחס לכך באופן ש'אם לא יועיל לא יזיק".
מכאן והלאה, המשכתי להרחיב ולהסביר מה אנו כשלוחים, רבנים, ראשי ומנהלי מוסדות, יכולים להפיק גם תועלת בעבור הקהילות, מתוך ההבנה ששליח יכול לפעול במשך שנים - ואף אחד לא יידע על כך. ובעולם של היום, מה שלא נראה - כמעט לא קיים.
שיתפתי עובדות רבות ומגוונות. סיפרתי על שליח כאן במדינה שערך אירוע גדול של חנוכת בניין והצעתי לו לפרסם, אך הוא התחמק בטענה שהוא עניו וחושש מגאווה. על דוגמה דומה הגיב פעם הרבי, "כי זוהי עניוות שלא במקומה". יח"צ אינו גאווה. יח"צ הוא כלי עבודה לשליחות.
כשיהדות נראית בתקשורת - יהודים מקבלים כוח וגאווה. הנה עוד מה שהרבי אמר: "רואים במוחש שהפרסום בכל ענייני קדושה מביא לידי תועלת והוספה מרובה, ולא רק בממון... אלא אפילו בגוף ובנפש". ואכן חשיפה מביאה כוח, הכרה ציבורית מביאה אמון. אמון גורר תרומות, קשרים ופתיחת דלתות. פרסום נכון נותן גב מול הרשויות, ויח"צ טוב שומר את הקהילה בתודעה.
והיות והפלטפורמות מתרחבות ומתחדשות כל הזמן, הרי שהיום כל אדם יכול להקים בעצמו במה תקשורתית, ואותה - כמו כל חידוש טכנולוגי בדרונו, הוא חייב לנצל להפצת יהדות.
השאלה רק מה הם ה'עשה' ומה ה'לא תעשה'?! נכון שבעל משרה ציבורית, צריך להיות בחזית עם הופעה מכובדת, עקבית ומגוונת; אך יחד עם זאת, עליו לשמור על הכבוד שלו ולא להיסחף אחר 'טרנדים' שטותיים, ולא להתבזות בצילום 'סלפי' עם אישיות שהוא נפגש.
הדברים העיקריים שהעליתי על השולחן היו: להבין את הראש של העיתונאי. איך בונים ידיעה טובה. הכוח של תמונה אחת. יחסי עבודה עם עיתונאים. בתשומת לב ראויה לזהות סיפורים תוך כדי תנועה, לעבוד מהר, לתרגם לכמה שפות ולהיות זמין תמיד. מתוך הבנה שכל פרסום טוב הוא הפצת יהדות. תקשורת יכולה לחזק יהודים שמעולם לא פגשנו. לפעמים ידיעה אחת משנה מציאות שלמה. ולזכור שאכן "חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם"!
ולתמונת השבוע שלי: רחוב מאחוויה 22
אלו היו שלושה ימים מיוחדים, שקשה למצוא את המילים בכדי לבטא אותם. אם הם רגעים רבים של התרגשות, שעות ארוכות של התעלות, התחברות והתחזקות. הרי בכל 'כינוס שלוחים' המשתתפים זוכים להתחבר, להחכים אחד מהשני ולתחזק יחד, הרי שהפעם וכאן, עת כמאתיים שלוחים נאספו יחד, בעיר כל כך משמעותית, ובתאריך כה מיוחד - על אחת כמה וכמה.
ישנם מקומות בעולם שההיסטוריה בהם אינה רק זיכרון רחוק, אלא אש יוקדת שניתן לחוש באוויר. העיר פטרבורג ובשמה הקודם 'לנינגרד', בירתה הקיסרית של רוסיה, היא מקום כזה. כאן, בין הארמונות המפוארים ונהרות המים הרחבים, נכתבו בדמעות, בדם ובמסירות נפש עילאית, הפרקים המטלטלים ביותר בתולדות יהדות רוסיה וחסידות חב"ד בפרט.
בשבת שחלפה חוותה העיר חוויה יוצאת דופן, כאשר כמאתיים רבני ערים ושלוחי חב"ד מכל רחבי רוסיה ומדינות חבר העמים לשעבר, התכנסו ל"כינוס השלוחים" האזורי. לא הגענו כנרדפים או כאסירי מלכות, אלא כמנהיגים גאים, נושאי לפיד האור, ובסימן של "שבת אחים גם יחד". מטרת הכינוס הייתה ברורה: גיבוש, חיזוק והענקת כלים רוחניים ומעשיים להמשך עבודת הקודש מתוך עוצמה וגאווה יהודית, בהמשך ישיר לאותה מסירות נפש של הדורות הקודמים.
כבר בבוקרו של יום שישי, התמלאו אולמות בית הכנסת הגדול והמפואר בעיר פטרבורג הגדולה, בהמולת קודש. הכינוס נפתח רשמית באירוח לבבי ומוקפד של רב העיר השליח הרב מנחם מענדל פעווזנער, ובארגונו המופתי של מנכ"ל המוסדות בפטרבורג, השליח הרב חיים שאול ברוק, שלא הותירו פרט אחד ללא תשומת לב.
את שולחן הכבוד במושב הפתיחה פיארו אישי ציבור רבים, ובראשם מושל העיר, מר אלכסנדר בגלוב. במחווה מרגשת, העניק לו יוזם הכנס והעומד בראשו - הרב הראשי הרב בערל לאזאר, מתנה יוקרתית לרגל יום הולדתו ה-70, כהוקרה על העזרה לקהילה היהודית הגדולה בפטרבורג ואירוח הכנס המיוחד. כמו-כן ישבו בראש האירוע נשיא איגוד הקהילות היהודיות ברוסיה הרב אלכסנדר ברדה, וראש הקהל בפטרבורג מר מרק גרוברג.
במוקד היום עמדה אסיפת הרבנים השנתית. במשאו המרכזי והבולט, שילב הרב שליט"א את העבר המטלטל עם תנופת העתיד. בהתייחסו לציון תחילת שנת המאה למאסר הרבי הריי"צ, אמר: "כפי שהרבי ציין פעמים רבות, רגעי המאסר היו למעשה 'התחלת הגאולה'. מטרת השלטונות באותם ימים קשים הייתה לשתק את הפעילות, אך ההחלטה הנחרצת של הרבי הייתה הפוכה לחלוטין - להוסיף ביתר שאת וביתר עוז".
בדממה שהשתררה באולם, ציטט הרב את מילותיו האלמותיות של הרבי הריי"צ שנישאו כאן, בתחנת הרכבת בפטרבורג, טרם צאתו לגלות: "רק הגופים שלנו נמסרו בגלות, אבל הנשמות שלנו לא נמסרו בגלות". מתוך דברים אלו, יצא הרב לאזאר בקריאה נחרצת אל מאתיים הרבנים: "זהו מוסר השכל לכולנו - קשיים נועדו אך ורק כדי שנתגבר עליהם ונפעל יותר. במיוחד כיום, כשהתנאים נוחים בהרבה, חובתנו לפעול במסירות נפש ולדאוג שלא יישאר ילד יהודי אחד ללא חינוך שורשי". לקראת סיום משאו, חשף הרב את התוכניות האדירות לפתיחת שנת המאה לגאולת כ"ק הריי"צ נ"ע, הכוללות היערכות להרחבה חסרת תקדים של מוסדות החינוך והקמת מחנות קיץ לאלף ילדים כבר בשנה הקרובה. "העשייה העצומה שלכם בכל פינה ברחבי רוסיה, היא התשובה הניצחת ביותר. ההצלחה שאנו רואים רק מחייבת אותנו ליותר, עד שנזכה כולנו תיכף ומיד לגאולה האמיתית והשלמה".
בדברי הברכה שנשא המארח, רב העיר הרב פעווזנער, הוא שיתף את הקהל בזיכרון היסטורי מרגש: "לפני 24 שנים, במלאת 75 שנים למאסר הרבי הריי"צ, ביקר כאן נשיא ארצות הברית דאז, ג'ורג' בוש. סיפרנו לו אז על ספרי תורה שהוסתרו בעליית הגג של בית הכנסת ב'שנות הבלוקדה' הקשות, בתקופת המצור הגרמני על לנינגרד במלחמת העולם השנייה, ולאחר עשרות שנים אמר הרבי שהם עוד יבואו לשימוש בתוך רוסיה. הנשיא התרגש ואמר: 'זו נבואה שמתקיימת'! היום, כשאותם ספרי תורה שופצו וחולקו לקהילות החדשות שפרחו סביב פטרבורג, אנו רואים את הגשמת הנבואה במלואה". הרב פעווזנער חתם את דבריו במסר מעשי ברוח הפסוק 'איש את רעהו יעזורו': "העזרה האמיתית היא לשמוח כששליח ורב אחר מצליח. מנהיגים ואישים באים והולכים, אבל אנחנו נשארנו פה כדי לעזור איש לרעהו ולהמשיך את העבודה".
רגע מצמרר של סגירת מעגל, נרשם בתפילת מוסף בשבת, עת נעמד רבי יצחק הכהן קוגן מול הקהל הנרגש, ונשא ברכת כהנים מרטיטה, לאחר 40 שנה תמימות מאז יצא ממיצרי פטרבורג והשבת הגיע לשבות במקום לראשונה, כשהוא מביט בדור העתיד הפועל בה ללא חת.
ייחודה של העיר פטרבורג בחודשי סיון ותמוז הוא תופעת "הלילות הלבנים", בהם השמש מסרבת לשקוע והשמיים נותרים מוארים. עובדה מדהימה זו הובילה לכך שזמן יציאת השבת נקבע לשעה 00:56 בלילה (!). כשהאור המיוחד של הלילות הלבנים עוטף את העיר, יצאנו לאחר 'הבדלה' לשיט בנהר ה'נייבה' המפורסם לחוויית גיבוש יוצאת דופן.
למחרת - יום ראשון, ט"ו בסיוון, היום בו בדיוק לפני 99 שנים, החלה מסכת ייסוריו של הרבי הריי"צ נ"ע, עם לקיחתו למאסר המטלטל בגין עמידת העוז שלו על שמירת גחלת היהדות בברית המועצות, צעדנו בחרדת קודש אל הדירה ממנה נלקח הרבי על ידי סוכני החרש למאסרו הקשה.
חיפשתי ומצאתי את 'המרפסת' שבבית הרבי הריי"צ ברחוב מאחוויה 22, במרכז העיר. עליה עמדה הרבנית חיה מושקא, בעוד אנשי הג.פ.או. מחפשים בבית פנימה וקראה לעברו של חתנה לעתיד - הרבי שלנו: "שניאורסאהן! אורחים באו לבקרנו"... הרמז הובן, והחתן המיועד הזדרז לסור לביתם של כמה מחשובי המקורבים לבית הרבי, כדי להודיע על הצרה הגדולה המתרחשת בשעה זו בבית הרבי הריי"צ.
בסיומם של ימים גדושים, שבנו לביתנו, איש-איש לאוהלו ולעירו. ברכבים, ברכבות ובטיסות, מחוזקים ומאוחדים יותר, ונושאים עמנו את הלהבה שלעולם לא תכבה, להמשיך בעזרת ה' את המהפכה, ולתקן עולם במלכות ש-די.
גוט שבת!
שייע
תגובות
הוסף רשומת תגובה