פרשת במדבר, מברכים החודש סיון
רגעי השבוע פרשת במדבר, מברכים החודש סיון
דרמה מטלטלת בלתי נתפסת שהחלה עם הזמנת מונית לפרברי בירת ארגנטינה / ממשיכה במפגש בלתי ייאמן בבוקרו של יום וגילוי מכתב סודי / אריח לא יציב מגלה קופסת נעליים חבויה / צבי רץ עם מאתיים נקודות יהודיות ובניית בניינים במיליוני דולרים
א. עצתו אמונה
מופתים רבים מתגלגלים מסביב לרבי, ומי שזוכה רואה זאת בעצמו, או לפחות שומע זאת מאדם קרוב שזה התרחש אצלו. במהלך השנים העליתי מעל במה זו מעשי נסים מגוונים ששמעתי מכלי ראשון, או הייתי עד אליהם. אך סיפור מדהים שכזה, כנראה טרם שמעתי מעודי. הפרטים רבים הם מאוד ונמשכים על פני תקופות שונות, אך בכדי לקצר ככל האפשר, התמקדתי בעיקר הדברים, השופכים אור על אהבת ישראל הגדולה של הרבי, ראייתו הארוכה והעמוקה עד למאוד.
"זה הזמן לשמוע את הסיפור השמימי שקשור לאב הנכבד של הכלה" - כך חשבתי בלבי במוצאי שבת קודש שעבר. וביקשתי שלכבוד סעודתא דדוד מלכא משיחא, אולי נזכה לשמוע במה דברים אמורים, יען בערב שבת לחש לי בן משפחה, כי יש כאן חסיד שזכה לראות גילוי מדהים מכוחו של הרבי, ורציתי לשמוע מפי המקור עצמו. התברר שזה מופלא מעל כל דמיון.
הסיפור כולו קרה בארבע מדינות שונות והתפרס על פני עשרות שנים. אך כדי להבינו, צריכים להתחיל מאמצע ההתרחשויות השונות, שרק בסופו התחברו לפאזל חיים מפעים ומרגש כאחד.
יום אחד הוזמן הרב החסיד ר' שניאור זלמן פרקש, משפיע בישיבה גדולה "תומכי תמימים" בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה, למסור שיעור בשבתון לצעירים יהודים שנערך במקום נופש בפרברי העיר. בסיום, הוזמנה בעבורו מונית מחברה מקומית על מנת להשיבו לביתו. כשזו הגיעה, נכנס הנהג אל האולם המרכזי, וכשפגש אותו השליח שארגן את הסמינר התחבק עם הנהג כידידים ותיקים.
במהלך הנסיעה סיפר הנהג להרב פרקש על העבר שלו, עת התחיל להתקרב לשמירת תורה ומצוות, ומשם הכיר את השליח שארגן את השבתון; אך עקב קשיים שונים בחייו, זנח את דרכו היהודית וחזר לסורו. הנוסע עודד אותו לשוב למוטב ודיבר רבות על לבו.
חלפו מספר שנים, וביום חמישי בחודש סיוון בשנת תשע"ה, יצא הרב פרקש בערב מביתו מבואנוס איירס בדרכו לחתונה של בת אחיו השליח הגה"ח ר' מרדכי, האמורה להיערך בעירו 'סיאטל' שבוושינגטון. הוא ניצל את ההזדמנות כדי לעצור בניו-יורק כדי לשהות סמוך ונראה ל"אוהל" של הרבי.
מונית הוזמנה, הנהג היהודי המוזקן מזהה מיד את הנוסע, אך זה אינו יודע במי מדובר, עד שהזכיר לו את אותה נסיעה מהסמינר לביתו. הוא שיתף את הנוסע המופתע במה שעבר בחייו מאז פגישתם הקודמת. ממצב רפואי מאוד קשה שעבר, החלים בנס, עשה מהפך בחיים האישיים, וכעת הוא שומר תורה ומצוות.
השיחה התפתחה, והנוסע הרב פרקש סיפר לנהג המונית כי הוא יבקר בקרוב באוהל הרבי. הנהג ביקש ממנו שיתפלל עליו, היות ובעקבות המחלה לא זכה להביא ילדים לעולם, וכי הוא וזוגתו שוקלים לאמץ ילד. כעת הם עומדים בפני התלבטות קשה. מצד אחד, הם רוצים לאמץ ילד יהודי; אך מצד שני, לא קל למצוא ילד לאימוץ, ואולי עליהם להתפשר ולקחת גם ילד לא יהודי, לגיירו בהמשך ולגדלו כיהודי. "התייעצתי עם רבנים שונים ולכל אחד דעה משלו", סיפר הנהג. הוא מסר את שמו ושם אימו וביקש: "האם תוכל בבקשה להזכיר אותנו לברכה ב'ציון' של הרבי שנזכה שבורא העולם יאיר את עינינו ונדע כיצד לפעול?"
הרב פרקש נכנס באוהל פעמיים, בערב ובמוצאי שבת, להתפלל עליו, על משפחתו, על תלמידיו הרבים, וכמובן גם על נהג המונית מבואנוס איירס, שהוא ואשתו רוצים לאמץ ילד, אך לא יודעים איך לעשות זאת נכון.
בבוקר יום ראשון בשעה מוקדמת, התיישב בבית הכנסת שליד ה'אוהל' ללמוד חסידות. במקום התקבצו אנשים שונים שהחלו להתפלל תפילת שחרית, אחד מהם היה יהודי מבוגר שהגיע מלווה באיש צעיר, התיישב מולו והתפלל, ובמהלך התפילה אמר "קדיש יתום". התפילה הסתיימה, היהודי קיפל את הטלית והתפילין והתכונן לצאת. לפתע הסתובב אל הרב פרקש, חיטט בשקית התפילין, הוציא משם פתק ישן ומקופל והגיש לו אותו. "תסתכל, תקרא מה כתוב כאן", אמר באידיש מעורבת באנגלית. "בטח זה יעניין אותך" הוסיף ברגע שהראה לו את הדף.
הרב פרקש חשב שאולי מדובר באדם שהגיע לבקש נדבה, הרי מעולם לא נפגשו ודבריו היו נשמעים לו קצת מוזרים. רק מפני הנימוס לקח את הפתק והתחיל לקרוא. הדברים הדהימו אותו!
ב. המלמד את בן חברו כאילו ילדו
היה זה מכתב מקורי של הרבי, שעסק בנושא של אימוץ ילדים. הרבי העניק תשובה מדויקת, וציין מה לא לעשות ומה כן לעשות. בדיוק תשובה לשאלתו של נהג המונית בבואנוס איירס מספר ימים לפני זה.
נדהם ממראה עיניו, ביקש הרב פרקש מהיהודי האלמוני רשות לצלם את המכתב. בתחילה סירב, אך כשסיפר לו על הידיד בבואנוס איירס התרצה והסכים שיצלם את המכתב ללא שם המשפחה של הנמען, וכך עשה.
לאחר-מכן סיפר האיש את הסיפור שעומד מאחורי המכתב: "את המכתב הזה שלח הרבי לאבי זכרוני לברכה", פתח בדבריו. הוריו היו שניהם ניצולי שואה. האבא עבר ניסויים רפואיים על ידי מנגלה ימ"ש במחנה אושוויץ, ולא נולדו להם ילדים במשך שנים רבות.
"לאבי היה חבר טוב שלא נפקד בפרי בטן שש שנים, ואחרי שהוא קיבל ברכה מהאדמו"ר מסקווירא, אשתו ילדה שישה ילדים בשש השנים הבאות. בראותו זאת, אבי החליט לנסוע גם כן ולבקש ברכה. כשאבי נכנס, האדמו"ר כיסה את עיניו מיד, הסתובב קצת לצד, ואמר לו: 'לך לא ייוולדו ילדים, אולי כדאי לחשוב על אימוץ'".
בלבם גמלה ההחלטה לאמץ ילדים. האב פנה אל הגאון רבי משה פיינשטיין ועוד רבנים, אשר הציעו לו להתייעץ עם האדמו"ר מליובאוויטש.
"אבי פנה לרבי שבתשובתו יעץ לו שלא לאמץ תינוק גוי, אלא לחפש משפחות יהודיות חסרות יכולת שמבקשות להעניק את ילדיהן לאימוץ".
היהודי הנרגש סיים את דבריו ואמר להרב פרקש: "אני הוא הילד המאומץ, והיום הוא היום האחרון לאמירת הקדיש אחר אבי המאמץ עליו השלום. אינני יודע מדוע, אבל כשסיימתי את הקדיש הרגשתי דחף לא מובן להראות לך את המכתב ולספר לך את הסיפור".
היהודי ומלווהו הצעיר, מקפידים מזה מספר שנים להגיע בכל יום ראשון להתפלל תפילת שחרית ליד האוהל. תקופה ארוכה לאחר המפגש המטלטל עם הרב פרקש, התקשה למצוא סידור תפילה מסויים שחיפש, ובשל-כך פנה לממונה על האוהל הרב אבא רפסון, חבר נערות של הרב פרקש.
בשיחה עמו, סיפר לו כי שמע שסיפורו עם הרב פרקש עשה כנפיים, וברצונו להוסיף פרטים על רקע סיפור חייו ובמיוחד של אביו והרבי.
"לאחר קבלת המענה מהרבי, הרבי ליווה אותו בכל הדרך. הוא קישר אותו עם השלוחים במרוקו, ואכן אחד מהם מצא אח ואחות יהודים שנזרקו על ידי הוריהם לרחוב מחוסר יכולת לגדלם. הרבי ביקש מהשלוחים שיעזרו עם הוריי בהגיעם למרוקו, לדאוג להם לאש"ל, עד שיסודרו המסמכים לאימוץ רשמי שלי אליהם והם יחזרו איתי לארה"ב.
אבי נסע למרוקו, והוא התקבל שם בשדה התעופה על ידי שלוחי הרבי. הרבי ידע שאבי היה יהודי מאוד עדין, ובטח לא יהיה קל בעבורו להסתובב במרוקו ולבקש עזרה, ולכן הרבי שלח את השלוחים שידאגו לו. כשהוא היה במרוקו, הוא עמד בקשר עם מזכיר הרבי הרב חדקוב, שלוש או ארבע פעמים בשבוע, ודיווח לו על המצב. אבי מאוד התפעל מאהבת ישראל של הרבי, שדאג כל כך לסיפור האימוץ. בפועל מצא אבי חן בעיני המשפחה, והם מסרו אותי לאימוץ. ומאז שמי: "הערש'ל פינקלמן".
חלפו השנים, בגרתי ובעטתי. הפניתי עורף לכל המסירות והפינוקים של הוריי. נסחפתי אחר ההיפים של שנות ה-60, הסרתי מעלי כל סממן יהודי, ופעלתי כל מה שיכולתי נגד הוריי, עד שעשיתי על בשרי קעקוע עם סימן נאצי. כי ידעתי שהורי ניצולי השואה...
כשהתחתנתי, הייתי מביא את אשתי בראש השנה לבית הכנסת והייתי מחכה לה בחוץ. שנאתי כל סממן של דת, גרמתי המון צער ועגמת נפש להוריי.
עוד בתור ילד אני זוכר, שאבי התחנן בפניי כמה פעמים לבוא איתו ליחידות אצל הרבי, אבל אף פעם לא הסכמתי. אני כן זוכר שפעם בתור ילד אבא שלי לקח אותי לתהלוכת ל"ג בעומר מול 770 וראיתי את הרבי, אבל אף פעם לא הסכמתי להיכנס ליחידות, חשבתי שאבי רוצה להחזיר אותי לישיבה.
ידידים פנו לאבי מדוע הוא משאיר אותי בביתו, מדוע הוא לא מתפטר וזורק אותי, ומדוע הוא ממשיך לתמוך בי על אף הכל? והוא השיב להם: 'זה בן שהרבי מליובאוויטש הכניס לביתי, ואני לא אוציאו ממני'"!
ג. לב בנים על אבותם
והערש'ל ממשיך את סיפורו הדרמטי: "יום אחד היו צריכים להחליף את הדוד בביתם של הוריי, השרברב התרשל במלאכתו, וכל השמן נשפך. השכנים התקשרו והתלוננו כי ריח רע מגיע מתוך הבית, והייתי חייב לקרוא לחברה שיבואו לנקות. בסיום עבודתם שמנו לב כי אריח אחד ברצפה בולט קצת, וכשניסינו לדחוף אותו בחזרה הוא יצא ממקומו, לנגד עיניי נתגלתה קופסת נעליים. פתחתי אותה, ובפנים היו מכתבים מ-770, הבנתי מיד שזה קשור לסיפור האימוץ שלי, אבל אידיש ורוסית קצת קשה לי להבין".
הערש'ל פנה אל הרב שניאור זלמן וולוביק - השליח ב'פייב טאונס', ניו יורק, אליו החל להגיע בעקבות ידיד שהשפיע עליו.
הדברים היכו בהערש'ל כברק. הוא קרא את המכתב ולקח את הדברים אל ליבו. המכתב שינה לו את החיים מן הקצה אל הקצה. הוא חשב לעצמו איך הרבי הגדול דאג לילד עזוב ונשכח באפריקה הרחוקה והציל אותו מהגרוע ביותר. "זו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי לכל התהליך הארוך, המפותל והמסור שהרבי הוביל את אבי עד שמצא ואימץ אותי. קיבלתי שוק, עמדתי דום, השתוממתי, והחלטתי באותו רגע לשנות את חיי" - חשף הערש'ל את מה שחשב בלבו.
מאז החל בתהליך התקרבות לתורה ומצוות, לגדל זקן ולהתנהג כראוי. האב המאמץ שהלך והזדקן עוד הספיק לראות בחייו את פירות ברכת הרבי והבטחתו, איך בנו מטיב את דרכיו והולך בדרך הישרה.
מאז ועד היום מכתב זה הולך עימו לכל מקום ושומר עליו מעל משמר. בזכות זה גילה את האדם שבו, את הרבי, ואת דרך התורה והמצוות. מאז הוא משתתף קבוע בבית חב"ד של הרב וולוביק.
אביו המאמץ נפטר בשיבה טובה, בידיעה שבנו המאומץ הולך בדרכי טובים. הערש'ל אמר אחריו קדיש בכל התפילות בכל יום, וביום האחרון שחל ביום ראשון, נסע אל אוהל הרבי, להתפלל במקום ולומר את הקדיש האחרון.
ואז קרה לו הדבר המדהים, הצורך הפנימי החזק, להוציא את המכתב המוסתר, ולהראותו לאדם לא מוכר שישב מולו ולמד!
האיש סיים את דבריו ואמר להרב רפסון: "מכתב הרבי הציל שלושה אנשים. את אבי המאמץ המסור; אותי, כשהצילני מאיבוד הזהות האנושית בחוצות מרוקו ובהמשך מאיבוד הזהות הרוחנית ברחובות ברוקלין, ובשלישית לעזור ליהודי נבוך בחוצות בואנוס איירס"!
כמו מתוך חלום עמוק, התעוררתי ומביט מסביבי, ורואה שגם שאר בני משפחתי המומים מהסיפור המופלא. מולנו יושב האיש שזה קרה עמו. עד נאמן לחלק מההתרחשויות המדהימות.
"ומה אכן נעשה עם נהג המונית?" - לא יכולתי שלא לשאול את המחותן היקר הרב זלמן פרקש, והוא השיב כי הדריך אותו לפנות לארגון "ילדינו" - מוסד מפואר שהקים השליח הראשי בארגנטינה הרב צבי גרינבלאט למען ילדים יתומים או ממשפחות הרוסות, ובמקום זה הוא מתנדב ומסייע בקביעות לילדים הזקוקים לדמות אבהית מסורה.
ולתמונת השבוע: רץ כצבי
"בטח היית רוצה לפגוש כאן את חאבייר מיליי, הנשיא המפורסם שלנו" אמר לי מישהו בבדיחותא, ואני דווקא חיפשתי לפגוש את נציגו של הנשיא האמיתי. השליח הראשי בארגנטינה שנשלח לכאן על ידי הרבי נשיא דורנו, לפני 48 שנה.
הוריו ההונגרים הגיעו לארגנטינה לאחר מלחמת העולם השנייה, ובישיבה בבואנוס איירס זכה הנער הצעיר צבי גרינבלאט להכיר את הרבי, באמצעות ראש הישיבה הרב בערל בוימגרטן ע"ה, דמות בלתי נשכחת גם בחלוף שנים רבות מאז שנפטר. איש שקירב רבים לתורה ומצוות וחיבר יהודים מגוונים לרבי. מהפכה שהחלה בו וממשיכה בעוז ותעצומות על ידי תלמידו הרב החסיד רבי צבי גרינבלאט שיחי', העומד בראש כשישים מוסדות וכמאתיים נקודות יהודיות הפזורות על פני מדינת ארגנטינה.
"ביקרת במוסד 'ילדינו'?" - שאל אותי הרב גרינבלאט, והשבתי לו שאך במוצאי שבת זה שמעתי על המוסד, לא זכיתי לבקרו, כמו שברוב המוסדות הרבים והמפוארים, בגין ימי השמחה אליהם הגענו בחסדי שמים לדרום אמריקה, ועוד חזון למועד בע"ה.
הרב גרינבלאט הגיע אישית להשתתף בימי השמחה, אך לא מצאנו את הזמן לדבר בניחותא. על-כן נפגשנו בלשכתו בבניין התלמוד תורה. קשה לתאר את יופי ורחבות הבניין. "המטרה בשטחים הרחבים כאן, שהילדים ירצו מעצמם לבוא לכאן ללמוד, כי רוב הדירות בנויות בצמצום מקום, ופה התלמידים מרגישים מאושרים עם השטח הגדול והמואר" - משתף הרב גרינבלאט את סגנון העיצוב האדריכלי של הבניין הענק והגבוה, בו מתחנכים מעל 200 בנים מדי יום, מלבד גני ילדים נוספים, וכמובן בתי ספר לבנות, מוסד לנערות, ישיבה קטנה וישיבה גדולה ובתי חב"ד רבים פזורים בכל העיר.
רציתי לשמוע מה הסוד שלו. איך בנה את הבניין הזה בכעשרים מיליון דולר, מאיפה האומץ לעמוד כעת בתחילת פרויקט חדש שעלותו 30 מיליון דולר - בית ספר לבנות, שיהיה מוסד חינוך מהמפוארים ביותר בעולם? איך משלבים עבודה רבה כל-כך, עם ניהול מוסדות, ותשומת לב לכל אחד?
דרכו לא הייתה סוגה בשושנים. "נסעתי באוטובוסים 15 שעות, ללקט ילדים יהודים מכפרים ועיירות, שיגיעו להשתתף בקעמפ הראשון שעשיתי בחודשי הקיץ כאן. כשהגעתי מעדכן העוזר שלי שאין מיטות בעבור הילדים. היה לי בכיס 25 דולר בלבד. חתמתי על צ'קים בסכום 4 אלף דולר, הסכום הדרוש לקנות מיטות לילדים לקעמפ שיתחיל בעוד יומיים".
באתי עם זוגתי ללשכתו. לא רק לפגוש את האיש והאגדה. אלא קודם כל להודות. להודות על האירוח המופלא שזכינו עם משפחתנו ושאר אורחי חתונת בננו שיחי', על ידי בני הקהילה הנפלאה. מנייני תפילה בכל שעה נוחה, מקוואות, שיעורי תורה, מסעדות ובתי קפה, חנויות כשרות ועוד רבות. ממש לא מובן מאליו. משהו שלא היה בעבר. פלא שהתפתח בכוחו של הרבי, מצעדים קטנים אך עקביים עם חיילים מסורים, ובראשם שליח המאמין שלא כוחי ועוצם ידי עשה את החיל הזה, אלא כוחו של המשלח הוא זה המלווה אותו בכל צעד ועניין.
"לימים התברר לי, כי הפקידה כיבדה את הצ'ק בזכות כך ששמו של החותם לצידי על הצ'ק, שהיה חבר בהנהלה אצלנו במוסד - שמו כשם אחד מבעלי הבנק... הפקידה חשבה שזה אכן מנהל הבנק בכבודו ובעצמו חתום על ההמחאה, וכך ילדי הקעמפ הראשון ישנו במיטות טובות, פרויקט שהצמיח משפחות יהודיות מפוארות" - מסיים הרב צבי סיפור אחד מני רבות. סיפורים של השגחה פרטית, אמונה וביטחון. סיפורים של שליח העושה שליחותו בכל הכוח והמסירות.
שאלתי אותו על הביקורים ברוסיה. שניים שהיו בשנים ההן, ושלישי שאני זוכר לפני מספר שנים.
"הזמנתי לפה בשעתו את פרופסור ירמיהו ברנובר ז"ל שנפטר השבוע בארץ הקודש, לסדרת הרצאות בנושא יהדות ומדע. דרכו הבנתי וסידרתי שאוכל לנסוע לבקר ברוסיה בימים הקשים. המטרה הייתה למסור שיעורי תורה, וכך אכן עשינו. כתבתי דו"ח מפורט אל הרבי, והוא ביקש גם שזוגתי שהתלוותה אליי - שגם היא תכתוב דו"ח. הוא רצה לשמוע איך זה נראה היה אצלה".
חוויות רבות יש לו מנסיעות אלו, סיפורים שיכולים להתפרס על פני עמודים רבים. בבניית בית הכנסת הזמני "מארינה רושצ'ה" - המקום בו מתפללים כעת הקהילה הבוכרית וכולל אברכים פועל בו כל השבוע - הוא שלח כספים לעזור בבנייתו, מארגנטינה לידידו ורעו הרב הראשי הרב לאזאר, עמו עומד בקשר רצוף ומדבר עליו בהערצה גדולה.
זה על קצה המזלג סיפורו של השליח החסיד הגדול, שרץ כצבי ועושה גדולות ונצורות.
גוט שבת וחודש טוב!
שייע
תגובות
הוסף רשומת תגובה