פרשת תצוה, זכור
רגעי השבוע - פרשת תצוה, זכור
המעמד הקשה שנוצל לתפילה שנענתה בדרך מופלאה / בד נדיר מהשוק במוסקבה למבין בחכמת הפרצוף / מפעל של עור ונשמה עם פרנסה באווירה טהורה / מטבעות נדירות לחצי יובל של גמילות חסדים
א. אם לעת הזאת
גם בחלוף כשלוש שנים, קיאו כמעט ועלה עת תיאר לי את פרטי המעשה באותה סיטואציה קשה שהייתה בביתו, והתוצאה הפלאית בעקבותיה.
זכיתי, וידיד לי כאח, אותו כבר לא פגשתי זה עידן ועידנים, ביקרני בראשית השבוע. ביודעי כמה הוא ובני ביתו טורחים לגמול חסד, שאלתיו והתעניינתי מהקורה בין קורות ביתו, עם האורחים הנוטים לסעוד על שולחנו.
שמו של ידיד זה מוכר לרבים, אך היות ובסיפור הבא יש קורטוב של בושה העלולה חלילה להגיע למושא העניין, ויתרתי על ציון פרטיו של המספר, ובלבד שנוכל ללמוד לקח ולקחת מוסר מהעובדה שאירעה באחת מסעודות השבת המרוממות בביתו של איש נפלא זה. וביודעי ומכירי קאמינא שזכיתי וסעדתי פעם סעודה אחת בבית זה וטעמה הייתה כצפיחית בדבש, מתובלת בדברי חסידות ואגדה ומשולבת בניגוני קודש מרגשים.
לא הרחק מביתו של ידידי, ניצב לו בניין דו-קומתי ובו מוסד לבעלי נשמות מיוחדות, שגורלם לא שפר על מוחם ובשל הקושי לחיות בקביעות ליד בני משפחתם, חוסים הם במקום זה. בין דייריו נמצא גם נער בעל נפש רגישה ובעל בשר כפשוטו. בהיותו מתגעגע למאכלי אמו ולשירת אביו - אותם לא מוצא הוא במקום זה, חיפש וגילה את בית ידידי הנ"ל, וכבן בית ותיק ורגיל, מגיע הוא בקביעות הישר לסעודת שבת קודש.
ומנהג עשה לו אורח זה, לשבת בשולי השולחן הערוך והארוך, והקפדה עשה לעצמו, לרוקן לצלחתו הגדולה כל קערה או מגש הנקלעים סמוך או נראה לידו. ובעל הבית ומשפחתו, דואגים לבל יחסר המזג.
איקלע ויומא חדא, אם משום המזג באווירא דעלמא או וירוס שאינו במקומו נקלע בקרבו, ולפתע פתאום בעיצומה של מלאכת הקדוש באכילת העופות לצד הבשר - חש האורח בבטנו והרגיש כי האוכל עולה על גדותיו. מיהר הנער אל עבר בית הכסא הסמוך, והוציא מפיו את כל מה שאכל בסעודה זו בתוספת כמה ארוחות קודמות... בוקה מבוקה ומבולקה.
המסובים לשולחן ובני המשפחה בראשם החלו לדאוג, בראותם שחלפו דקות ארוכות והאיש אינו חוזר למקומו. קם בעל הבית וניגש לראות מה יכול הוא לסייע בעניין, אך ככל שהתקרב, הכה בו הריח המצחין עד שגם הוא כמעט והצטרף להקיא כל מאכלי השבת שזה עתה אכל כמצוות היום.
הוא ניסה שוב ושוב, אך על אף מסירותו הגדולה, בנפשו העדינה ובהיותו איסטניס לא היה מסוגל לגשת אל האיש, וצער גדול היה לו בראותו את האיש עומד בקלונו, עם בגדיו הגדולים המרובבים בכתמים וריחות דוחים.
אורח אחר שישב בבית, קם ועשה מעשה. סתם את פיו ואפו, ובמשך דקות ארוכות - במטלית ובמגבת, ברגישות ובכבוד, ניקה וסידר, גם כדי לכבד צלם אנוש וגם כדי לשמור על קדושת שבת קודש.
באותן דקות, פנתה בעלת הבית הכבודה, שנחונה בבינה יתירה, ופתחה את פיה בפני הקהל ואמרה להם בהאי לישנא: "עת רצון היא כעת, הבא יחד ונתפלל לאורח זה שבגברותו ובאצילות נפשו הלך לסייע במסירות לכבודו ונפשו של המסכן, ובזכות זה שיזכה לזרע חיה וקיימא" - יען חלפו מספר שנים מאז הם באו בברית הנישואין ועדיין קולות צחוק ובכי של תינוק לא נשמע בין כותלי ביתם. זוגתו שישבה בסמוך לבעלת הבית הנרגשת, הצטרפה גם היא ואמרה בדביקות יחד עם כל השאר מזמור תהלים, כסגולה שתיפקד במהרה בפרי בטן.
עשרה חודשים לאחר המאורע, נחגג בשבת קודש על אותו שולחן, קידושא רבא וסעודת הודיה על הילדה הבכורה שנולדה, בזכות התפילה בעת הרצון שהיתה. כוחה של השמירה והמסירות לכבודו של אדם!
ב. כתונת בד
בקשות שונות ולפעמים גם משונות, מגיעות מדי פעם לעזרה או בירורים, אך מה שהיה לי השבוע, היה מעניין בהחלט. לא שיש לי מסקנות מכל מה ששמעתי בהמשך, אך כל אחד ייקח זאת לאן ואיך שרוצה.
"אם תוכל בבקשה לרכוש בעבורי 4 מטר של בד במוסקבה" - כתב לי ידיד נעורים בשבוע שחלף. ויחד עם הבקשה הגיעה קוד מסוים שנתקלתי מסוגו לראשונה. מתברר, כי האיש חיפש ומצא, שמכל העולם, דווקא במוסקבה יש סיכוי למצוא את הבד בו חשקה נפשו.
המקום הכי מתאים לכך הוא ללא ספק שוק 'איסמאלובסקיה'. ואכן, בדרך קצרה יחסית ומהירה הבד נמצא, הוא הגיע אליי ארוז ומוכן, לאחר התשלום שנתתי בעבורו.
בהשגחה פרטית הזדקקתי השבוע לבקר בארץ הקודש, כך שיכולתי בעצמי ולא בידי שליח לעשות את המצווה בשלימותה, ולהביא את החבילה שנפחתה גדולה יותר ממשקלה, ובעיצומו של שבוע זה, הבד כבר הגיע ליעדו.
האיש שקיבל את מבוקשו, העריף עליי דברי שבח והלל רבים ומוגזמים, ומתוך הדברים הבינותי כי יש דברים בגו. לא נאלצתי לשאול, שכן המקבל סבר בעצמו והעניק לי את כל המידע.
וכה סיפר: "יש לי חבר ותיק, שבת יחידה הייתה לו, ולפני כמה שנים נלקחה בעודה באיבה בתאונת דרכים רח"ל. האיש מסור אליי מאוד, וכעת שמחה גדולה בפתח ביתו ומשפחתו. ולקראת לידה הצפויה במעונו, ביקש לו חבר זה לתפור לעצמו מראש חליפה למידתו ומבד מיוחד, שכל רואיו יפליאו את מראה התוצאה. מובן עכשיו עד כמה עזרת בהשגת הבד הנחשק".
וכעת נתן לי להבין מי החבר, שעבורו דאג להשיג את הבד ממוסקבה: "היכרותי עם חבר זה, החלה יום אחד כאשר נכנס לחנות הרהיטים הגדולה שבבעלותי. הוא בחן והתעניין ברכישת אי-אלו כסאות וספות, ומתוך סיורו בין כל מה שמוצג בפני הקונה, קלט שאני בעל המקום. הוא פתח איתי בשיחה מעניינת וקולחת. ולקראת הסוף, פלט ואמר לי בשקט: 'העומד ליד הקופה גונב אותך'...
נאלמתי דום. מדובר בעובד מסור כבר שנים רבות ואני סומך עליו בכל דבר ועניין. 'מניין לך דבר זה?' שאלתי מתוך פחד גדול. 'אני רואה זאת על הפרצוף שלו!' - ענה לי. והוסיף גם לייעץ לי: 'אם חכם אתה, עשה זאת בתבונה'.
לאחר בדיקת כמה רעיונות והתייעצויות שונות, הזמנתי את העומד ליד הקופה להצטרף איתי לטיול מנוחה באחת הערים המתפתחות בצפון ארץ-ישראל, שם הצעתי לו שותפות בקניית נכס שמניב תשואה גדולה. כבר לא התפלאתי על הסכום הגדול שהוא הביא במזומן, הרי זה כסף שגזל כנראה מהקופה שלי.
באותם ימים שהוא היה עמי בנסיעה, ההכנסות בקופה בחנות היו גדולות פי שניים ושלושה, והבנתי עד כמה צדק ידידי החדש. הקופאי הינו נוכל ערמומי. סובבתי כך את ההשקעה שלנו, עד שהותרתי אותו בלי שקל אחד על שמו, וכל מה שהביא לקניית הנכס עבר אליי בשלמותו, ולאחר דין ודברים הוא פוטר".
אני מקשיב פעור פה לדרמה שעבר ידידי, ולסיום הוא אומר לי: "לא הייתה לי שום ברכה בכסף הזה, שהשגתי ומשכתי בעורמה מהקופאי שגנב ממני"...
ג. מעשה חושב
"מרכז ספיר" בירושלים, הוא אזור תעשייה גדול בין שכונת 'גבעת שאול' לשכונת 'הר נוף', ובו מפעלים זוטרים ובינוניים, בתי דפוס ועסקים מגוונים. הגעתי לקומה השנייה באחד מהמבנים, לראות מקרוב את ההזמנה שעשיתי במקום לפני כחודשיים. כעת לקראת סיומה ואריזתה, באתי לבדוק כי המוצר אכן נעשה כפי התכנון.
ר' שלמה פרסטר קיבל את פניי בלבביות, והעלה אותי לגלריה, כדי לראות מקרוב את סיום התהליך של ההזמנה ולהתרשם ישירות מהאיכות וטיב הסחורה.
בעוד אני הולך בעקבותיו, סרקתי בעיניי את המקום. כעשרה אברכים שוקדים על מלאכתם - מלאכת מחשבת מדוקדקת ונקייה של כריכת ספרים בעור. העובדים עומדים או יושבים, כל אחד במקומו. אחד חותך, השני מדביק. השלישי עם שטנצים, ומישהו אחר אורז ספרים. הצד השווה שביניהם, אברכים יראי שמים שעובדים באווירה נעימה, עם מוזיקה חסידית ברקע. 'בסיום יום העבודה יש כאן גם תפילת ערבית', אומר לי ר' שלמה.
"השווער שלי בצום היום, לכבוד ז' אדר", לוחש לי מאחור ר׳ יעקב-שמואל פרקש, חתנו הצעיר והנמרץ של ר' שלמה, תוך כדי פיקוד על העובדים, המשלוחים וההזמנות, בקצב מהיר, שקול ורגוע.
ר' שלמה מתנדב ותיק ב'חברה קדישא' של חסידי בעלזא, שעל שורותיו הוא נמנה, ובשל כך הוא צם בתאריך ז' אדר, כפי שנהוג בארה"ק ובמקומות רבים - כאשר אנו כאן במוסקבה, עושים זאת בכל שנה בתאריך ט"ו בכסלו, כקדמת דנא.
הכל החל כאשר חיפשתי מישהו שיוכל לבצע רעיון ייחודי שעלה בדעתי בס"ד, לקראת אירוע המלווה מלכה השנתי לטובת הגמ"ח, ביצור מתנה מיוחדת לתורמים היקרים, שבזכותם הגמ"ח מתפתח ב"ה, ויכול לענות ולסייע לעוד ועוד בקשות שזורמות כל השנה כולה, ואחת בשנה - אוספים את התורמים ומביעים בפניהם את הערכה על תרומתם החשובה.
"ר' שלמה פרסטר בעל מפעל 'כריכה מקורית', הוא האיש שאתה מחפש", ייעץ לי חבר, ואכן צדק. התוצאה המדהימה הוכיחה את עצמה. אך מעבר לזה, התרגשתי ונפעמתי מהמפעל עצמו. "אתה זוכה לפרנס משפחות משלנו" אני אומר לו, והוא בענווה מגיב מיד: "הפרנסה מהקב"ה, אני רק השליח".
המקום מתנהל במקצועיות, ובעיקר במסירות. "אנשים אומרים לי, שלאחר שכרכו את הספרים שלהם כאן, הם מתפללים בסידורים או לומדים בספרים האלו הרבה יותר ברגש ובגישמאק", משתף אותי ר' שלמה, שמקפיד לכרוך אך ורק ספרי קודש, והכל עם עור איכותי שהוא מייבא מאיטליה ומהודו. בלי להתפשר על איכות. חשוב לו שכל ספר יחזיק שנים, גם לאחר שימוש קבוע בו.
אומנם איכות העבודה היא מיוחדת. אך מה שאותי ריגש, זו נתינת פרנסה טובה לאברכים בעלי משפחות, מתוך רגישות וכבוד. אשרי חלקו!
ולתמונת היום: כ"ה יתן ה' וכ"ה יוסיף
במוצאי שבת קודש הקרוב, נתכנס בעזרת השם יתברך לסעודת המלווה מלכה השנתי, לכבוד קופת גמילות חסדים המרכזית במדינות חבר העמים "קרן חי'ה מושקא", הנערכת בכל שנה סמוך ונראה לתאריך ט"ו באדר - שושן פורים, יום פטירתה של הילדה היקרה השליחה חי'ה מושקא ע"ה, בת יבחלט"א הרב הראשי הרב והרבנית לאזאר שיחיו.
כ"ה שנים חלפו מאותו אירוע קטן שנערך אצל ידידי היקר הרב לוי יצחק מונדשיין, שהזמין את ידידיו להתוועדות חסידית וסעודת מלוה מלכה בביתו, לכבוד יום הולדתו, לפני שעבר ממוסקבה לשמש בשליחות כרב העיר סמולנסק. הצגתי אז לראשונה את רעיון הגמ"ח, ונאספו התרומות הראשונות לקמת הקרן. והנה בחסדי שמים, בחלוף עשרים וחמש שנה, הקרן גדלה לאין ערוך, בהכוונה ומעקב תמידי של מורנו הרב הראשי שליט"א, שכמו המלאך העומד ואומר לעשב 'גדל' - כך תובע מאיתנו הרב להגדיל ולפתח, ולא להחזיר ריקם שום בקשה ופנייה.
אם בכל שנה מביעים במסיבה זו הערכה ותודה לתורמים, הרי השנה, חצי יובל של שנים, על אחת כמה וכמה, ומתוך מחשבה ואיתור רעיונות, בס"ד יצא לדרך פרויקט ייחודי ביותר: ספר תהלים שעל כריכתו מעור יוקרתי - תשולב מטבע מידיו הקדושות של הרבי!
תהליך ארוך עבר הרעיון, ואתמול ישב הרב שליט"א וחתם אישית ב'פורזץ' של כל ספר שכזה, אותו יקבלו התורמים הנכבדים.
ב'נאכזץ' של הספר, הבאתי מקורות חסידים בדבר ערכו הסגולי למטבע המגיע מצדיק, והוא מבוסס על מאמר הגמרא: "כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך".
לאורך הדורות היה מקובל ביהדות, ובפרט בתנועת החסידות, שכל חפץ שבורך על ידי הצדיק או שהוענק מידי הצדיק, סגולתו עצומה לאין שיעור. אולם שטרות או מטבעות מידי הצדיק נחשבו כבעלי עוצמה מיוחדת יותר מכל החפצים, והיחס אליהם היה כאל קמעות לכל דבר.
הרבי בעצמו הסביר פעם באופן נוסף, את סגולתם של השטרות והמטבעות מידי הצדיק, בדגש על השפעת שפע פרנסה. שכמו שכאשר מערבבים מעט משקה משיירי כוס של ברכה אפילו בתוך חבית שלמה - החבית כולה מקבלת את סגולת השיריים, כן כאשר ממון מהצדיק - ואפילו פרוטה בודדת - מעורב ברכושו של אדם, אזי כל רכושו מקבל את סגולת ה'ממון של הצדיק' וכל רכושו מתברך! והוסיף הרבי, שזו היא הסיבה למאמר חז"ל (בבא בתרא ט"ו) "כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך", שאפילו סכום קטן מהצדיק - משפיע ברכה על הממון כולו!
במכתב הרבי בתאריך ט"ו שבט, תשי"ב כותב: "...שלח לו כ"ק מו"ח אדמו"ר סכום פעוט ביותר, וביאור העניין אשר הצ"צ אמר שקופתו היא ע"ד מרז"ל בב"ב (ט:), כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך, אשר פרוטה היא מהסכום היותר קטן, ובכ"ז כיון שהיא מקופתו של איש תם וישר וכו' הרי הביאה הצלחה מופלגה וכו', וכיון שהקופה שנמצאת עתה תחת ידי היא ג"כ ממה שנשאר מכ"ק מו"ח אדמו"ר ואני חסיד שלו, הנה בטוח אני אשר אפילו פרוטה מקופה זו מביאה ברכה להעסק אשר בה ישק[י]עו אותה"...
במכתב הרבי בתאריך אדר"ח אלול, תשי"ג: "...ומוסג"פ איזה סקריפ אשר עלה בידי להשיגו, ויה"ר מהשי"ת אשר כיון שמסקריפים אלו חלק מהם נקנו במעות הנמצאים באחת הקופות של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הנה יקויים בזה מרז"ל כל הנוטל פרוטה מאיוב ה"ז מתברך"...
המטבעות שיש מהרבי, החלו בשנת תשל"ו, עם ההכרזה על השנה כ"שנת החינוך" וייסוד מבצע חינוך, אז הרבי החל לחלק לילדים מטבעות על מנת שייתנו אותם לצדקה. הרבי היה נותן אותם לילדים שעמדו בשביל הכניסה ל-770, אלו שעמדו בלובי הבניין, וכאשר התפלל ב'זאל' הגדול, חילק אותם לילדים שעמדו לאורך דרכו אל מקומו בזמן התפילה בקדמת בית הכנסת ובדרכו חזרה, או כשיצא מהמקווה.
בחודש אלול של שנת תשמ"ג, החל הרבי מדי יום עם הגיעו ל-770 מביתו בשעה עשר בבוקר, להיכנס לחדרו, ולצאת כששקית מטבעות בידו, ולחלק לילדים שעמדו בלובי 770 מטבע של ניקל. בחורף תשמ"ה הפכה החלוקה לנפוצה יותר, אך לא הייתה דבר קבוע ומוכר, וארכה עשר דקות בערך. חלוקה זו הופסקה בי"א ניסן תשמ"ו, עם תחילתו הקבועה של מעמד חלוקת דולרים בכל יום ראשון.
גוט שבת!
שייע
תגובות
הוסף רשומת תגובה