глава Ваигаш, Ханука, новомесячье тевета

רגעי השבוע - פרשת ויגש, חנוכה, ראש חודש טבת

מלאך שומר אישי / מדוע יוסף לא סיפר לאביו? / התינוק במקומו / על זה שנפל במדרגות

1. "אתקדש על ידי הקרובים אליי"

לא קיבלנו הודעה כמו זו שקיבלנו בצאת השבת האחרונה כבר למעלה משלושה עשורים. יום לפני האירוע, פורסמה הוראה ברורה: "עיריית מוסקבה סירבה לאשר את קיום האירוע השנתי - הדלקת נר חנוכה ראשון במרכז העיר".

במשך למעלה משלושים שנה, הרב הראשי של רוסיה, הרב בערל לאזאר, מדליק את נר החנוכה הראשון במרכז מוסקבה מול קהל רב. גם כאשר התעוררו קשיים וסיבות שונות הימנעו מקיום הטקס הפומבי, האישור המיוחל תמיד ניתן. אך השנה, שום דבר לא עבד.

רק כשהחלו להגיע דיווחים מסידני, אוסטרליה, על טבח מחריד שבוצע על ידי שני רוצחים אסלאמיסטים בחגיגת חנוכה בה היו מעורבים מאות יהודים, הכל התבהר לנו. ככל הנראה, ברגע שהדיווחים הראשונים על מתקפת הטרור הגיעו לרוסיה, משרד ראש העיר לא היה מוכן לקחת אפילו את הסיכון הקל ביותר. אולי בצדק. 

הודעה נוספת מגיעה, עדכון החדשות מתעדכן, והתמונה הופכת מקודרת להרסנית לחלוטין. נשמות השליחים היקרים וחסרי האנוכיות עלו השמיימה בסערה תוך כדי מילוי משימתם, יחד עם תריסר יהודים שחוגגים את חנוכה. כולם נהרגו דווקא ורק משום שהיו יהודים - על כך שהתאספו לחגוג חג יהודי. זה מה שנקרא "מוות על קידוש השם".

כמה שעות לאחר מכן, השתתפתי באירוע חנוכה בבית הכנסת ברחוב בולשיה ברוניה ופגשתי את משה הולצברג, תלמיד ישיבה במכון רן במוסקבה. לפני שבע עשרה שנה, במומבאי, הודו, נרצחו הוריו השליח וכמה מבקרים במרכז היהודי על ידי מחבלים. הוא, אז ילד קטן, ניצל באורח פלא - הוא ניצל על ידי פועל מקומי. 

ביום שלישי התקשר אליי יהודי מבני ברק. הוא שאל אם אני יודע מתי והיכן תתקיים הלווייתו של השליח הקדוש, רבי אליעזר שלנגר, הי"ד. הבטחתי לברר ולעדכן אותו, והוא סיפר לי מדוע הוא מעוניין: 

לפני מספר שנים, בן דודי ואשתו טסו מישראל לאוסטרליה. מישהו ביקש מהם למסור חבילה לקרוב משפחתו. הזוג התמים הסכים. עם הגעתם לאוסטרליה, נמצאו סמים בחבילה במהלך בדיקת מכס! הזוג בסופו של דבר נכלא. והשליח של חב"ד, הרב אלי שלנגר, ואשתו תמכו בהם מוסרית וכלכלית, הציעו עצות והכוונה, שתפו את חבריהם, ועשו סערה בתקשורת ובממשלה, עד לשחרורם וחזרתם הביתה למשפחתם בארץ ישראל. ובכל זאת, הרב אלי שלנגר ואשתו היו זרים להם לחלוטין. 

ומרגע ששמעו בן דודי ואשתו את החדשות הטרגיות אתמול, הם לא הפסיקו להתאבל. הם ביקשו ממני לברר מתי והיכן ייקבר המלאך השומר האישי שלהם.

2. השליח מקיים את שליחותו

השליח הראשון היה אליעזר, עבדו של אברהם, אותו שלח להביא אישה ליצחק. גם יעקב נשלח למשימה על ידי יצחק אביו. והשבוע הבנתי שגם יוסף היה שליח!

הכל התחיל בשאלות שהציג הרב הראשי של רוסיה, הרב בערל לאזאר, בדרשתו לאחר קריאת התורה בשבת האחרונה, פרשת מקץ. הוא שמר את התשובות להתוועדות שלאחר תפילת מוסף. חלק מהשאלות הללו ידועות זה מכבר ונידונו על ידי פרשני תורה רבים. 

הנה הראשונה: מדוע לא סיפר יוסף לאביו, יעקב, שהוא חי במשך כל עשרים ושתיים השנים?! היו לו אינספור הזדמנויות לעשות זאת, במיוחד כאשר מונה לראש כל מצרים! יתר על כן, בעודו בכלא, היה עליו לשלוח הודעה לאביו - גם אם היה קשה ליעקב לשמוע על סבלו, זה עדיין היה עדיף על התייסרות בחוסר ודאות.

השאלה הבאה: יעקב שואל את יוסף, בשולחו: "לך נא וראה מה שלום אחיך והעדרים". אבל למה? הרי חכמים אומרים שבכל יום בא אחד הבנים לבקר את אביהם, יעקב, כשם שעשה ראובן, למרות שלא היה מעורב במכירת יוסף משום שהיה עם אביו באותו יום. אז למה לשלוח את יוסף לברר לשלומם של אחיו והעדרים, אם ניתן היה לברר זאת מנציג יומיומי? 

יתר על כן. יעקב ידע שאחיו, בלשון המעטה, לא חיבבו את יוסף - מדוע לשלוח אותו לניסיון כה קשה וחסר אנוכיות? יתר על כן, יוסף מגיע לשכם ולומד מדברי המלאך שאחיו "הלכו מכאן". יוסף היה יכול לחזור מיד הביתה ולדווח שהגיע לאן שנשלח ומצא את אחיו נעדרים. אך יוסף ממשיך לחפש אותם, למרות שידוע שהוא מסכן את עצמו. מדוע?

פרשנים רבים אומרים שיוסף לא גילה את חייו לאביו משום שידע שהקב"ה בעצמו מסתיר אותם. אך זה רק מחריף את השאלה: מדוע לא גילה אותם הקב"ה ליעקב צדיקו? 

יש האומרים שיוסף חיכה להתגשמות חלומותיו, שהיו כמעט נבואיים: שאחיו ישתחוו לו. אך גם זו אינה התשובה: הרי אחיו השתחוו לו מיד עם הגעתם למצרים, והוא עדיין לא הודיע ​​לאביו. וגם אם ניקח בחשבון את הפרטים - לא כל אחיו השתחוו, ובנימין עדיין לא היה איתם - מצוות כיבוד האב גוברת על כל התגשמות חלום! יוסף היה צריך לנסות להודיע ​​לאביו בהקדם האפשרי שהוא חי. 

תשובתו של רבי לאזאר הייתה מקורית ולא צפויה: יוסף היה שליח. יעקב שלח אותו למשימה חשובה - פשוטו כמשמעו, "ראה מה שלום אחיך והבא לי חדשות". ומכיוון שכפי שאמרנו לעיל, יעקב כבר ידע מה שלום בניו, משמעות המשימה הייתה שונה. מה שלום אחיך? האם יש שלום ביניהם? וביניכם לבינם? הביאו לי חדשות שיש שלום ביניכם! 

שולח המסר ממתין לשמוע מהשליח שהוא מילא את שליחותו. ליוסף לקח עשרים ושתיים שנה לעשות זאת. לכן, הקב"ה לא גילה ליעקב את מצבו של יוסף, ויוסף עצמו לא שלח הודעות במהלך המשימה. מה היה אומר - "הגעתי, אין שלום, רצו להרוג אותי, ואז מכרו אותי לעבדות"? המשימה לא הושלמה! אז יוסף המתין עד שיראה את אחיו, ואז עבר איתם תרגיל פסיכולוגי, ששכנע אותו: האחים עמדו זה לצד זה, היה שלום ביניהם. אחר כך הוא גילה את עצמו להם ולאביו.

3. השליח הצעיר ביותר

מוקדם יותר השבוע, שמעתי מאשתי סיפור מדהים שקרה בחג השחרור, י"ט בכסלו. היא שמעה אותו מחברה שלה שגרה בירושלים. ביקשתי מבעלה פרטים נוספים, וזה מה שהוא סיפר לי.

בשכונת בית הכרם בירושלים, הרב דניאל כלב משמש כשליח חב"ד, הפעיל גם באוניברסיטה העברית, בקרב הסטודנטים והסגל. בכל יום רביעי, הרב כלב מארגן קבוצת לימוד משותפת שבה בחורים דתיים לומדים תורה לצד הסטודנטים. לצעירים אלה יש הבנה מעמיקה של פיזיקה תיאורטית, אך הם עדיין לא יודעים לקרוא את כתב רש"י. גם אני מצטרף אליהם, למרות שאני לא חבר חב"ד: אחרי הכל, זו משימה קדושה.

ביום ראשון, אשתי קנתה כרטיסים לעצמה ולבנותיה כדי להשתתף באירוע הנשים לחגיגות יום השחרור, שאורגן בירושלים על ידי ארגון צמח. נשארתי בבית עם בננו הקטן, בן חודש ושלושה. תכננו זאת מראש. ואז הטלפון צלצל. זה היה הרב כלב, וביקש ממני להצטרף ולעזור בהתוועדות שהוא ארגן באוניברסיטה העברית לכבוד י"ט בכסלו. ובכן, אם זה חייב להיעשות, זה חייב להיעשות.

מה לגבי הבן שלי? כמעט התקשרתי לאומנת שלנו כדי שתביא אותו אליה, אבל מסיבה כלשהי החלטתי לקחת אותו איתי להתכנסות. אני בדרך כלל לא לוקחת ילדים קטנים לאירועי ערב. רק מאוחר יותר הבנתי למה המחשבה הזו חלפה בראשי ולמה קיבלתי החלטה כזו.

הרב דניאל כלב ארגן התוועדות אמיתית לתלמידים, עם ניגונים חסידיים וסיפורים. עזרתי כמיטב יכולתי, נדנדתי את התינוק עד שהוא נרדם, נתתי לו משהו לשתות, בדקתי אם הוא עייף או עושה רעש. זה לא היה קל, כמובן. אבל בסוף הערב, כשהתלמידים הלכו, הרב כלב אמר לי משהו שגרם לי לשבת מיד: 

"ניגשה אליי תלמידה שהשתתפה בהתוועדות. היא סיפרה לי שהייתה לה ילדות קשה, וכתוצאה מכך, היא החליטה שלעולם לא יהיו לה ילדים, כדי שהם לא יסבלו כמוה. אבל באותו ערב - כשהיא ראתה קשר חם כל כך בין אב לבנו הצעיר, בשילוב עם הקשר החם בין משתתפי ההתוועדות - משהו השתנה בה. היא החליטה שהיא בכל זאת רוצה ילדים!"

כפי שאתם רואים, לכל אדם יש את המשימה שלו - בכל גיל, בכל מקום. אפילו לילד בן שנה, שמצא את עצמו באירוע שלא נועד עבורו, הייתה שם משימה ייחודית.

תמונת השבוע: הנר החמישי

"אתם בטח מכירים את חנות בגדי הגברים וייס בשכונת בית ישראל בירושלים. עצרתי שם אתמול לקנות בגדים חמים. פתחתי בשיחה עם מר וייס, הבעלים, ואמרתי לו שאני טס למוסקבה למחרת וצריך בגדים מתאימים ללבישה ברוסיה. כשהוא שמע שאני טס לכאן, הוא אמר לי, 'כנראה שתפגוש שם הרבה חב"דניקים - תקשיב לסיפור מה קרה לי ולרבי מליובאוויטש'."

וייס היא חנות קטנה לבגדי גברים, הפתוחה רק כמה שעות ביום. הבעלים מקדיש את רוב זמנו ללימוד, החל מתפילת שחרית עם שחר, וכל שבת הוא מתפלל בכותל המערבי. אביו פתח את החנות, ובנו מנהל אותה כבר כמה עשורים. וייס הבן כמעט בן שמונים כיום.

אמש, לאחר הדלקת נר חנוכה חמישי, ישבנו עם אורחים שהוזמנו לשבת הקרובה, ביניהם חברי הרב אברהם רכטשפר, מנהל העיתון הדתי "המבשר" בארץ ישראל. מנהג חסידי הוא לערוך התוועדות דווקא לאחר הדלקת נר חמישי, שכן יום זה אינו חל בשבת. והרב רכטשפר סיפר לי מה שמע ממר וייס.

"אז, וייס הצביע בפניי על סולם ישן בחנותו וסיפר לי שלפני כחמישים שנה, כשהיה בן שלושים בערך, הוא טיפס על אותו סולם כדי לקחת דברים מהמדף העליון, נפל ואיבד את הכרתו. היה לו דימום מוחי חמור. לאחר מספר טיפולים, בעודו שוכב בבית החולים, הוא התעורר לפתע, ראה את אביו לידו וביקש ממנו: אנא כתוב לי מכתב לרבי מליובאוויטש - ואז איבד שוב את הכרתו."

למרות שלמשפחה לא היה קשר לחב"ד, האב - מייסד החנות - מיהר לעשות זאת, במיוחד משום שניתוח מורכב עמד לפניו. הוא שלח מכתב בבקשה לברכת הרבי. תשובה הגיעה במהירות, עם הוראות ברורות: בדקו את תפילין לראש. התפילין נבדקו, ונתגלה פגם חמור באיות המילים "והיו לטוטפות בין עינך" - "והיו לאות בין עיניך".

למחרת הובאו תפילין לוייס ג'וניור בבית החולים, והשיפור ניכר באותו יום ממש: הדימום בראשו החל לשקוע; מצבו המשיך להשתפר עד שהרופאים החליטו שאין צורך בניתוח. חמישים שנה חלפו מאז - והוא עדיין עומד על רגליו, משרת נאמנה את לקוחותיו.

תהיתי מאיפה בכלל הגיע הרעיון לבקש ברכה מהרבי. ורב אברהם, כאילו קרא את מחשבותיי, אמר: 

"שאלתי אותו על הקשר שלו לרבי, והוא סיפר לי שכשהיה ילד, אמו רשמה אותו לבית ספר דתי כי אחותה גרה בקרבת מקום, וכך הוא יכול היה לבקר את דודתו. חסיד חב"ד הגיע ללמד את התלמידים ולהעביר שיעורים על התניא. הוא הצטרף לשיעורים האלה - ומאז ועד היום הוא ממשיך ללמוד את התניא באופן קבוע!"

שבת טובה, חנוכה שמח,

שיהיה לך חודש טוב ומבורך!

לִתְפוֹר