פרשת תולדות
ב"ה
רגעי השבוע - פרשת תולדות
הצעתו המופלאה של הרב הטברייני לסוחר האתרוגים / דמעות האלמנות והיתומים בשיא הטיול הגדול / המכתב שנשכח ונשלף ברגע הנכון להצלת יהודי מהכלא / שידור עם שפת הסימנים בגובה הטריבונות
א. ובחרת בחיים
לראשונה בחיי שהיתי ב'שבת כינוס השלוחים' ליד אוהל הרבי. באופן רשמי נרשמו לשהות שם מעל אלף שלוחים, אבל כנראה שהיו הרבה יותר. כל אחד בסגנונו ולפי אופיו, אך כאבוקה אחת של מטרה משותפת, שלשמה התכנסו בכלל לכינוס, ובמיוחד לשבות במקום קודש זה.
לסעודת ליל שבת הוזמנתי על שולחנו של ש"ב רב העיירה 'האדיטש' השליח הרב שניאור דייטש, ולצידי ישב בן דוד נוסף, רב העיר 'פערם' השליח הרב זלמן דייטש, שהעלה והזכיר את האתרוג שאביו המשפיע הנודע הגה"ח רבי חיים שלום מירושלים, מקבל ממני מדי שנה בערב חג הסוכות, מתוך אתרוגי 'קאלברייא' שמביא אלינו מאיטליה הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א.
וכיוון שהזכיר זאת, סיפרתי לו ולשאר האורחים סיפור יפה ששמעתי יום קודם, עת אחיו רב העיר 'סמרה' השליח הרב שלמה דייטש לקח אותי ברכבו מ'האוהל' לשכונת 'קראון הייטס', למקום בו נערכים הסדנאות והשיעורים לשלוחים.
וכך סיפר בשם אביו: "שנה אחת בערב חג הסוכות, הגיע סוחר האתרוגים של העיר טבריה לסבי הרב ורנר שהיה רב העיר, ובפיו טענה לרב - שהיות והרב מדקדק בהלכה, וכמעט לכל אחד שבא אליו לשאול על כשרות האתרוג שלקח אצלו, הוא מוצא בו פגמים וכך הוא מפסיד על סחורתו; תיכף יעבור החג והוא ייתקע עם אתרוגים רבים שלא יהיו שווים כלום!
ענה לו סבא שהבעיה אצלו - אצל סוחר האתרוגים. היות והוא נותן להם אתרוג אחד, וכשבאים אליו עם אתרוג זה כדי לשאול אותו אם כשר הוא או לא, הרי שהוא פוסק על פי ההלכה. ולכן הוא מייעץ לו לשנות גישה, מעתה עליו למסור לכל אדם שני אתרוגים, וכשיבואו אליו עם שניהם, יוכל הוא לענות מה עדיף על מה... הוא לא יפסול, אלא יאמר לקליינט איזה אתרוג טוב יותר מהשני".
כאן המשכתי, הוספתי ואמרתי לנאספים מסביב, מה שהפקתי מסיפור זה: "כשאנו פוגשים אדם, בכל סיטואציה שהיא, תמיד אפשר לבחון אותו בכמה הוא כשר ועד כמה הוא מדקדק בהלכה ומצוות 'ולקבוע את כשרותו' לכאורה. אך תפקידנו השלוחים, להסתכל אחרת. עלינו לראות את הבחירה שבחר האיש שמולנו לעשות; להביט בכל יהודי את מה שהיה יכול להיות ומה שהוא העדיף לעשות, וכך נוכל באמת להעריך ולייקר כל התקדמות, כל מצווה וכל תפילה, ולעודדו להתמיד ולהתקדם ולא לפסול אותו באופן מיידי"!
ב. יתום ואלמנה יעודד
ביום חמישי שעבר, ביום הראשון של כינוס השלוחים, לאחר שסיים הרב הראשי הרב לאזאר לנאום בארוחת הערב המרכזית בהשתתפות אלפי שלוחים, מיהר הרב לצאת ולנסוע לאוהל. שם חיכינו לו יחד עם קבוצה גדולה, עייפים מטיסה, אך נרגשים לקראת המעמד.
רגע השיא של מסע לכמאתיים אלמנות ויתומים למשך שבוע וחצי בארצות הברית - היה בליל שישי שעבר, בעומדם מכונסים כל אחד במחשבותיו ובתפילתו הזכה, בעיניים בורקות מבכי של הוד והתרגשות מול פני הקודש, באוהל הקדוש שעל ציון המצוינת של הרבי.
לפני מספר שבועות - באמצעות ידידי השליח ב'בני ברק' הרב יוסי פילמר, שמע הרב שליט"א על קבוצה מיוחדת זו, נפעם לשמע היוזמה הברוכה להביא את האלמנות והיתומים למסע מושקע בארה"ב, ובראשו תפילה באוהל הרבי, והוא הטיל עלינו משימה, לערוך להם קבלת פנים ראויה.
ואכן, ב'טענט' הרביעי שנסגר במיוחד בעבור אורחים אלו, הוכנה מראש סעודה גדולה ומושקעת, הכל בכדי לרומם את רוחם ונפשם, לאחר הטלטלה הגדולה שאחזה בספינת משפחות אלו, שאבות המשפחות נרצחו בידי בני עוולה ימ"ש, החל משמחת תורה לפני למעלה משנתיים.
את האירוע שכלל ארוחת ערב עשירה והתוועדות מיוחדת שנמשכה זמן רב, הנחה הרב פילמר, שהעלה על נס את ארגון החסד "מנוחה וישועה" בניהולו של הרב מענדי קניג, היוזם והמבצע של מסע יקר זה, והזמין את הרב נחמיה וילהלם השליח ב'בנגקוק' בירת 'תאילנד', לשמש כראשון הדוברים. הרב וילהלם חיזק את הנאספים בדברי אמונה ובטחון, ושיתף אותם בכמה מסיפורי השליחות במדינתו.
את המשא המרכזי והמרגש נשא הרב הראשי שליט"א, ולאחר מכן נעמד הציבור להתייעצות וקבלת ברכה אישית מהרב הראשי. התור היה ארוך, כל אלמנה ויתום רצו לדבר עם הרב, לקבל ממנו מילות נוחם ועידוד.
לבי נקרע לראות את האלמנות הצעירות עומדות ומתייפחות בבכי על האובדן, כל אחת וסיפורי הגבורה על בעל הנעורים שאיבדו. עמדה שם אישה צעירה עם שלוש בנות יתומות, עם בקשה אחת: 'הרב יברך את הבנות שלי לשלווה בחיים'.
רבים מהם הגישו לרב מיזמים שונים שהקימו לזכר הבעלים, יתומים הציגו ציורים שציירו, והרב מקשיב, מחבק את הילדים, מעודד את האלמנות ונוסך בהם תקווה ושמחה רבה.
ועם הכנה זו, היתה התפילה באוהל מרגשת ונעלית. בשעה מאוחרת עלו לאוטובוסים המאורגנים להמשך מסעם, מסע שישכיח מהם קצת מסבלם וייתן להם כוחות למסע חייהם הגדול.
ג. מוציא אסירים בכושרות
לפני כחודש קיבלתי ממחותני היקר, השליח בעיר 'רחובות' הרב מיכאל-יהודה רייניץ, מתנה יקרה: ספר אגרות קודש, חלק ל"ד שיצא לפני מספר חודשים, ובו מכתבי הרבי משנת תשל"ט. עשיתי לעצמי נוהג לקרוא בכל יום שני עמודים מתוך כרך חדש זה, שגם ההקדמה שלו מרתקת, ופנינים רבים של אמונה ובטחון משולבים במכתבים הרבים.
לאחר תאריך המציין את ערב חנוכה, מכתב מספר יב'תשטז, נפתח במילים אלו: "לבני ובנות ישראל הנמצאים (לעת עתה) בכלא, ה׳ עליהם יחיו". מכתב המתפרס על שני עמודים, מרתק ויוצא דופן, עד שקראתי אותו כמה פעמים. מכתב שווה לכל אדם.
שלשום, פונה אליי ידידי המשפיע הרב זושא גורליק ואומר לי, שהיות ואני מבקר מפעם לפעם אסירים יהודים בבית הכלא במוסקבה, כדאי לי לקרוא מכתב מיוחד שכתב הרבי לאסירים בכלא בישראל, ולשמוע מה עומד מאחורי מכתב זה, שקשור להרב עמוס קרניאל ע"ה.
כששלח לי צילום המכתב, נזכרתי מיד כי אני מכיר את המכתב היטב, ופניתי לחתנו של הרב קרניאל, ידידי רב העיר 'ניז'ני' השליח הרב שמעון ברגמן, שסיפר לי את הסיפור המדהים הבא, שפרטים ממנו הביא בשם גיסו:
"השווער שלי היה הולך פעם בשבוע לבקר בכלא 4, שהוא כלא צבאי, ומוסר שיעור לאסירים, מתפלל עמם, ואחר כך יושב לעודד את רוחם השבורה.
יום אחד ראה שם אסיר חדש. שמו היה ישראל לדרמן, תושב ירושלים שהיה בשירות מילואים של הג"א במזרח ירושלים. יום קודם לכן, נרצח חברו ליחידה, אברהם דויטש הי"ד, בידי ערבים צמאי דם. לדרמן הגיע לצומת מוזיאון רוקפלר בירושלים, ושם ירה בצעיר ערבי מתוך הגנה עצמית. הוא הסגיר את עצמו למשטרה, אך עדותו הייתה מרובת סתירות, ובית דין צבאי הרשיע אותו ברצח וגזר עליו מאסר.
לדרמן היה בעל ואב לחמישה ילדים, וזה היה כמובן אסון נורא לו ולמשפחתו. בכל שבוע השווער שלי היה יושב איתו לבד, וזה ממש מה שהחזיק אותו. הוא היה מדבר איתו, מעודדו ומרומם את רוחו.
כשהוא נסע לרבי לפני חנוכה, הביא איתו מכתבים שונים שהאסירים כתבו לרבי. לפני שחזר לארץ הקודש, הוא קיבל מכתב מיוחד מענה מהרבי - וזה המכתב הנפלא שהוכנס לספר החדש.
ביו"ד שבט שהגיע אחר כך, השווער שלי, שניהל אחד מבתי הספר של חב"ד, הגיע עם קבוצת תלמידים נבחרים לביתו של הפרזידנט יצחק נבון ע"ה, לטקס שנתי לרשת בתי ספר חב"ד בישראל. נבון דיבר בשבח פעילות חב"ד, ולפתע אמר משום מה: יש דבר אחד שאני לא אוהב בחב"ד, הם לא פועלים עם אסירים...
השווער שלי סיפר לו מה שהוא עושה בקביעות, ואף לפני חודש הביא איתו מכתב מיוחד מהרבי. נבון התרגש, וביקש לקרוא את המכתב. הוא הבטיח להביא לו, ומשום מה, השווער שלי שהיה מאוד מסודר בחייו - שכח להביא את המכתב, דבר שכלל לא מתאים לו.
בינתיים המשפחה של האסיר התחברה למשפחה שלנו, ואנו עזרנו להם בכל צעד ועניין. באותו חורף נגזר דינו של לדרמן לעשרים שנה בכלא. זה היה נורא, והשווער נזכר אז בשני דברים: א) לשלוח עותק מכתב הרבי למר נבון. ב) מר נבון נוהג להגיע לביתו של הרב מיידנצ'יק בכפר חב"ד בי"א ניסן, לכבוד יום הולדת הרבי.
הוא פנה להרב מיידנצ'יק, שהסכים לארגן ביניהם פגישה פרטית בחדר שבביתו, לפני ההתוועדות. השווער הראה לפרזידנט את מכתב הרבי, והוא התרגש לקרוא את התוכן. וכאן סיפר לו על לדרמן והמשפחה וביקש ממנו חנינה!
נבון אמר לו שהיות ומדובר בחייל, רק הרמטכ"ל יכול לחון אותו, אבל הוא מבטיח לעשות זאת. ואכן למחרת הוא דיבר עם רפול הרמטכ"ל, שהשתכנע, הוריד את גזר הדין לשנתיים וחצי - שאותן הוא כבר ישב, וכך שוחרר לדרמן לביתו עוד לפני חג הפסח!
לתמונת השבוע שלי: עולם קטן
הגעתי יחסית מוקדם למיקום התכנסות כלל השלוחים, לתמונה המסורתית בחזית בניין 770, אי לכך התאפשר לי לתפוס מקום בשורה העליונה שעל הטריבונות, ולראות איך המקום מתמלא מרגע לרגע. אנשים דומים בלבוש, שונים באופי, אך עם מטרה אחת קדושה.
לפתע שמתי לב לעומד לצידי, שמצלם בווידיאו את המחזה הגדול, והוא מדבר בשפת הסימנים. מן הסתם הוא שליח שעוסק עם אנשים שזו שפתם. לא יודע למי שידר ומי עמד מהצד השני, רק חשבתי על המרקם המדהים שיש כאן, שמבין כלל השליחים יש לא מעט אנשים צעירים, שלקחו קושי כזה או אחר וגייסו אותו לשליחות.
בנסיעה ל'באנקעט', הקשבתי לשני אברכים שישבו מאחוריי. הם לא הכירו עד שהתיישבו אחד ליד השני באוטובוס, ופתחו בשיחת היכרות. הראשון מספר שהוא בשליחות במושב גדול בארץ ישראל. השני הוא רב באחד מבתי הכלא בישראל. 'אתה מכיר את המפקד של הכלא?' שואל הראשון. השני עונה בחיוב. מתברר שהוא מתפלל קבוע בבית חב"ד במושב. הטלפון נשלף, עושים תמונת סלפי, ושולחים למפקד הנרגש עד עמקי נשמתו, מול החיבור שקורה כעת שם בארה"ב בין שני החב"דניקים שהוא מכיר באופן אישי.
במלווה מלכה שנערכה במוצאי שבת קודש לאלפי השלוחים, נאם שם בין השאר הרב אהרן דוד גאנץ מרבני חב"ד במונסי. בפתח נאומו המרתק שנאמר כולו באידיש, סיפר אפיזודה קצרה ששמע משכנו איש עסקים הנמנה עם קהילה אחרת:
"לצורך עסקיי הגעתי למדינה רחוקה, ונכנסתי לבית חב"ד המקומי. נחרדתי לראות שיש אנשים שהגיעו עם רכב לתפילות בשבת. הייתי המום ומזועזע, ורציתי לשאול את השליח רב המקום, הייתכן שיש כזו מציאות אצלו בקהילה?! אך לא היה לי נעים להפריע לו, ושמתי לב לאברך חסידי המתפלל בדביקות וברצינות. ניגשתי אליו ושאלתי אותו באידיש על המתפללים האלו. הוא התנצל שהוא מבין רק אנגלית. הסברתי לו את שאלתי באנגלית, והוא ענה לי תשובה שהיממה ושיתקה אותי מאז ולתמיד: 'אני עצמי, עד לפני שנתיים, הייתי לצערי גם מגיע כך בשבת לבית הכנסת כאן'...".
בדרך חזור, כשאני מפנים סיפור זה, ראיתי מול עיניי את האיש, שהבין והפנים בדיוק כמו הצעתו של הרב הטברייני: עליו לבחור, ולא לפסול מיד. זו דרכנו!
גוט שבת!
שייע
תגובות
הוסף רשומת תגובה