פרשת כי תבוא, שבת סליחות

 ב"ה

רגעי השבוע - פרשת כי תבוא, שבת סליחות

המנה החמה לרבי מחוץ לדלת ביתו / הישרדותו של הילד במחנה הספורט הקיצי / דרגם ומעמדם של הנהרגים על קידוש השם / המוסד המיוחד שהוקם ביוזמת הרבי

א. רצון יראיו יעשה

הוותיקים והקבועים זיהו סממנים של שמחת תורה. אומנם הייתה זו שבת ללא תאריך חסידי מוצהר ומפורסם, ובכל זאת זכינו בשבת שעברה, ל'חסידישע פארבריינגען' בניחוח תשרי בכלל, עם רגעים שהזכירו את ההתוועדות המיוחדת ביותר מדי שנה הנערכת באווירה עילאית ביום שמחת תורה, כהכנה להקפות וקריאת התורה.

המודעה הרשמית הודיעה מראש, שהתוועדות זו היא לרגל התאריך בו לפני 35 שנה הגיע הרב הראשי הרב לאזאר ומשפחתו לכאן, למוסקבה, לשליחות קודש בידי הרבי. ומאז נפתח הצינור, ושלוחי הרבי מילאו וממלאים את כל מדינות חבר העמים, עד הגאולה הקרובה. בהתעוררות מסביב לכך, העלה הרב שליט"א מזכרונותיו שני מקרים מעוררים ומלמדים, להם זכה בשנות לימודיו בחצר הרבי, בישיבה ב-770.

אחד מהם היה, כאשר בשעות הצהרים של אחד הימים, נקרא על ידי מזכירו של הרבי הרב בנימין קליין, והתבקש לסור לביתו של הרבי ברחוב פרזידנט, כדי להביא ארוחה שהכינה הרבנית בעבור הרבי. הרב ראה זאת כמובן מאליו כזכות גדולה מאוד, ואץ-רץ לקיים את הבקשה, כשבראשו חולפות מחשבות על שכעת יזכה להציץ ולראות מבפנים ממש את ביתו הפרטי של הרבי. דבר שהיה אז נדיר בהחלט, ובמיוחד, לפגוש מקרוב את הרבנית הצדקנית. האשה הדגולה ששומרת כל השנים על אנונימיות, מתוך צניעות וענווה.

"בעודי מכפתר את חליפתי, מישר את כובעי, ומסדר את נשיפותיי, התקרבתי לבית הרבי, עולה את המדרגות, ומייחל לראות את חלום חיי. ואז מגלה, כי ליד הדלת, מבחוץ, מוכנה השקית הפשוטה עם המנה החמה והטריה שהרבנית הכינה במסירות לרבי"...

באחת התקופות שמו החסידים והבחורים לב, כי הרבי סובל מכאבים ברגליו. כאב של הרבי, זה כאב למקושרים אליו. זה אומר בכה וזה עונה בכה, כל אחד נותן עצות ורעיונות בשיחות שמנהלים בינם לבין עצמם.

"החלטנו כמה בחורים 'לסייע' לרבי, ופרסנו שולחנות לאורך המסלול הקבוע בו עובר הרבי, מפתח הכניסה לבית הכנסת בצד המערבי של האולם, ועד לבמה שבצד המזרחי-דרומי, במחשבה שהרבי יוכל להישען במהלך הדרך הארוכה לאורכו של האולם הגדול, בעודו עושה את הדרך לתפילה בהלוך, וחוזר חלילה לאחר התפילה. עמדנו מהצד נרגשים מהזכות לעזור לרבי. הנה הוא נכנס, הולך את המסלול הקבוע, כמלך בגדוד. אך לא נתמך ואף לא נוגע בשולחנות"...

הרב שליט"א לגם 'לחיים' מכוס היין עליו קידש לפני מספר שעות, הרים את קולו ואמר: "כעת הקשיבו לדבר העיקרי: אנו מנסים לפעמים כביכול לעזור לרבי, לנסות להביט ולראות פנימה יותר, לנצל הזדמנויות שונות. אך למדנו לדעת, שהרבי לא צריך זאת מאיתנו. הוא לא דורש זאת. אלא שבל נשכח בקשות מפורשות וברורות שאמר לנו. וכאלה שעליהן אמר שזו 'בקשה נפשית', הן ביותר לימוד התורה, הפצת המעיינות, אהבת ישראל ועוד. בהקפדה בכל אלו, עושים את עבודת השליחות כראוי וממלאים באמת את רצונו האמיתי"!

ב. יום מנוחה

במפגש אקראי השבוע עם יהודי מוסקבאי, שעם היכולת הפיננסית שבורך בה משמים הוא עושה ב"ה חיל, הוא שיתף אותי באפיזודה מעניינת שהייתה במשפחתו. לאחר ששוחחנו על דא ועל הא וסיפר מחוויותיו בקיץ שזה עתה חלף, בו הוא ניצל את ההזדמנות, טס עם משפחתו לחו"ל, כדי להכניס את בנו הנער למחנה קיץ, המוקדש כולו לספורט על גווניו השונים, ומיועד למשפחות יהודיות ברמות שונות של שמירת מצוות ומסורת ישראל.

איש זה לא חונך על ברכי היהדות, ואף לא זכה לקבל חינוך בבית ספר יהודי, אך ככל שגדל וראה את העולם, הפנים והבין שלמען שלמות משפחתו עליו להתעקש על לפחות שלושה דברים חשובים בביתו: שמירת שבת, כשרות המאכלים וטהרת המשפחה.

מובן שהמקום אליו שלח את בנו, הוא מקום יוקרתי מאוד והכל בו ברמה הכי גבוהה, עם המורים הכי מקצועיים והשירות הכי נחשב, כיאה וראוי לילדים מבני מעמד העשירון העליון.

משיחות עם הורים אחרים, הוא שמע תלונות כאלו ואחרות על הנהלת המקום או המדריכים, כשהוא וזוגתו לא מבינים על מה התלונות. בנם נשמע הכי מרוצה, רגוע ושמח.

בסיומה של התוכנית ושיחה עם הבן על מה ואיך היה לו, הוא סיפר שהיו לא מעט ילדים שבחרו לעזוב את המחנה בטרם הסתיים הזמן, ורבים אחרים שכן נשארו, היו מהם כאלו שבכו בכי מר בשיחות הליליות עם הוריהם, או שדמעו בינם לבין עצמם בלילות - כפי שראה אצל חברים בחדרו. 

התברר, כי אחד התנאים לשהות במחנה זה היה הפקדת הטלפון הנייד בידי המדריך הראשי, ואותו קיבלו חזרה לשעה אחת בלבד בכל יממה. זה מה ששבר את לבם של רבים מהם. ילדים אלו, המצוידים עם מכשירי טלפון החדישים ביותר, התרגלו להיות מחוברים אליו כמו אל צינור חמצן, ורבים לא היו מסוגלים לשרוד את הנתק ממנו לשעות ארוכות כל כך.

וכמו מאליו, שאלתי מיד את השאלה המתבקשת: "במה שונה הבן שלך, מכל השאר?" - הוא חייך כמגלה סוד וענה: "אצלנו הילדים רגילים, שאחת לשבוע, מכניסת השבת ועד צאתה - לא נוגעים בטלפון! שומרים על השבת בכל מחיר. ועם חינוך כזה, הוא - וכל הילדים ממשפחות מסורתיות כמונו, לא התקשו לעמוד בתנאי המקום, ואף נהנו מכל התוכניות המושקעות. בזכות שמירת השבת וההתנזרות השבועית הקבועה מהטלפון שלו, חייו רגועים יותר, הוא קשוב לסביבה, ואף קורא ומתעניין, הרבה יותר מילדים אחרים במעמדו".

ג. על קידוש השם

בתשובה תורנית שהתבקשתי להעביר השבוע מהרב הראשי הרב לאזאר, לאחר מכתב שקיבל מאחד הרבנים בארה"ק, עסק הרב במעלת יהודים שנהרגו על קידוש השם. הוא מדגיש כי דברי חז"ל ש"אין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתם של הרוגי מלכות", אינם מוגבלים לעשרת הרוגי מלכות בדור התנאים בלבד, אלא נאמרים על כל יהודי שמוסר את נפשו בפועל על עצם יהדותו, גם אם לא בחר בכך ולא התכונן לכך.

חז"ל מביאים דוגמה מסיפורם של פפוס ולוליאנוס 'הרוגי לוד'. בתקופת הרומאים נמצאה בת המלך הרוגה, והאשמה הוטלה על יהודי לוד. כדי להציל את אחיהם מהשמדה, נעמדו שני האחים והודו באשמה שלא היו קשורים אליה. הם נידונו למוות אכזרי, אך במסירות נפשם הצילו את כל ישראל. עליהם אמרו חז"ל שאין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתם במרום.

הרב מביא גם את פסק דינו של הרמב"ם במשנה תורה ובאגרת השמד, שכל מי שנהרג על קדושת השם - מעלתו נישאת עד אין קץ, ואפילו אם כל ימיו לא היה תמים בדרכיו. עצם העובדה שנפשו ניטלה ממנו אך ורק משום יהדותו, מגלה את עומק הקשר המהותי של כל יהודי עם הקב"ה.

השבוע שוב נקרע הלב של עם ישראל כולו, כאשר שישה יהודים נהרגו בירושלים עיר הקודש בידי בני עוולה, אך ורק מפני היותם בני העם היהודי. הם לא ביקשו זאת, לא התכוננו לכך, אך הפכו ברגע אחד לקדושי עליון, השם ייקום דמם.

בראש דבריו של הרב במכתב, הוא מזכיר שבהשגחה פרטית נתפרסמה כעת מהדורה חדשה משיחת הרבי ביום שמחת תורה תשל"ז. בימים ההם עסק הרבי בנס ההצלה שהתרחש לחטופי אנטבה וההתעוררות הרוחנית שנדרשת כתוצאה מכך, ובשיחת קודשו הזכיר את הטענה שמאחר שישנו ספק עד כמה העוסקים בהצלת החטופים מקפידים בקיום תורה ומצוות, הרי לא ייתכן שהקב"ה יעשה נס על ידם. ועל כך השיב שטענה זו היא היפך כמה וכמה סיפורים בתורה שבעל פה, שהקב"ה שלח הצלה לישראל אף ע"י בריונים שלא שמרו תורה ומצוות, "ועד שאמרו רז"ל על הרוגי לוד שאין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתם, כיון שמסרו נפשם להציל את כלל ישראל. ועל דרך זו בנדו"ד, שהמצילים מסרו את נפשם והעמידו חייהם בסכנה כדי להציל כו"כ מישראל". והרבי כדרכו בקודש משתמש במילים כדרבונות בשבחם של ישראל קדושים בימינו, שבשעה שמוסרים נפשם אין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתן.

נישא תפילה, שדמם הטהור של הקדושים הי"ד יכפר על כלל ישראל בימי הסליחות והרחמים בהם אנו מצויים. ויהי רצון שנזכה לקיום איחולו של הרב במכתבו, שהעיסוק בהלכות 'קידוש השם' יישאר כסוגיה עיונית בלבד, בבחינת "כל העוסק בתורת עולה - כאילו הקריב עולה", ובקרוב נזכה ליום בו תתגשם הנבואה "לא יישא גוי אל גוי חרב" ונעסוק כולנו בתורה מתוך מנוחת הנפש.

ולתמונת השבוע שלי: הבית בבירה

השבוע החל עם אירועים רבים ומגוונים שנערכו במקביל בכמה מוסדות ומקומות. שמחות ומרגשות, גדולות או קטנות - יום עמוס, שהעניק הצצה וביטוי לפסיפס היפה של הקהילות במוסקבה, שפועלות כולן כאחד מתוך אחדות, תחת הנהגתו המסורה של הרב הראשי הרב לאזאר.

אחד מהם נערך במעמד צנוע וקטן, בלב שכונת מארינה רושצ'ה במוסקבה, בסמוך למשרדי 'אור אבנר', בחנוכת מרכז חדש לשלוחי הרבי - 'משרד השלוחים', מתוך מטרה להעניק שירותי משרד מקצועי לשלוחים הרבים הפועלים ברוסיה ובברית המועצות לשעבר, ומגיעים מסיבות שונות למוסקבה הבירה.

היה זה בשבת מברכים בחודש כסלו בשנת תשמ"ז, כאשר הרבי אמר באמצע השיחה: "ויש להוסיף בזה עוד הצעה: בכדי שיהי' המשך לכח הציבור שבכנס השלוחים, כו"כ שלוחים ביחד - כדאי שיקבעו מקום מרכזי (וטלפון קבוע) שהשליח הזקוק לעצה, מרצה וכו' וכו', יוכל להתקשר לשם ולקבל את הסיוע לו הוא זקוק בקיום שליחותו במקומו".

מילים ספורות אלו של הרבי, יצרו בשכונת קראון הייטס משרד, שהוא למעשה מוסד בפני עצמו, בשם "שלוחים אופיס", העוזר לשלוחים יום ולילה, שנה אחרי שנה, במגוון רחב של שירותים ועזרים שונים.

ככל שמספר השלוחים גדל ברוסיה ובמדינות הסמוכות, הורגש הצורך במקום דומה גם כאן במוסקבה, שמטבע הדברים רבים עוברים בה לפעמים אך לשעות מספר, מחפשים נואשות מקום רגוע למסירת שיעורים, למנוחה קצרה, לפגישה שקטה או להתארגנות כזו או אחרת.

בשבת אחדות שנערכה לשלוחים מכל רוסיה בעיר קלינינגרד לפני כשנה ומחצה, עלה רעיון זה, והוא נכנס לביצוע מהיר. השבוע ביום ראשון כבר נקבעו המזוזות במרכז החדש, שישמש בע"ה עוגן מקצועי לשלוחים ולמשפחותיהם.

במעמד קביעת המזוזות השתתפו הרב הראשי הרב לאזאר, יוזם ומקים הקמת המקום יו"ר קרן "אור אבנר" הרב דוד מונדשיין; והנגיד הרב יהודה דווידוב, המסור ונתון לצרכיהם של שלוחי הרבי.

המתחם החדש כולל: טרקלין מפנק עם אזורי מנוחה וישיבה, עמדות עבודה מאובזרות, חדר ישיבות, פינת ילדים, מחשבים ללימודים מקוונים לילדי השלוחים, דירת אירוח מפוארת, ומטבח עם שתייה חמה וקרה. פרויקט מוצלח שבראשו עומד ר' מענדל מונדשיין, המסור לכלל השלוחים ברוסיה יום ולילה. פרויקט חשוב מאין כמוהו!

גוט שבת!

שייע