פרשת עקב
ב"ה
רגעי השבוע - פרשת עקב
הילדה הרעבה שנתקלה מול מנה חצי אכולה באירוע זר / יד אחת מופלאה העושה יותר משתי ידיים / המוכשר שחיפש תעסוקה וגילה את סגולת החיים / תיקון וטובה לנשמתו של משהל'ה האומן העולמי
א. אבי היתומים
היה הייתה ילדה קטנה בת 10, בעלת שיער
שחור מתולתל ומקורזל עם מראה מוזנח. ילדה רעבה, שכבר לא הכניסה לפה אוכל חם ומזין
מזה זמן רב. קולות צהלה של בנות בגילה עלו מול עיניה, ומהאולם הסמוך בקעו צלילי
מוזיקה. 'משמע יש כאן אוכל' היא הבינה במוחה הצעיר, ועל אף הבושה הטבעית הפנימית,
צעדה הישר אל תוך האולם, מתיישבת על כיסא ריק, מברכת בחופזה, ובטרם מישהי תפסיק או
תגעור בה, החלה לבלוע כל מה שהיה בצלחת שמולה, צלחת עם שאריות מנת עוף, קצת אורז
ותפוחי אדמה, שעוד היו מעט חמים ובעיקר טעימים. אוכל כזה שעליו רק הייתה חולמת במיטתה
החצי שבורה בביתה הקט, לא הרחק מהאולם בו התקיימה באותו ערב גורלי, חתונה של בת
פלוני עם בן פלוני.
לא מעט שמו לב למחזה המוזר וקורע הלב.
אבל הייתה אשה אחת, שקמה ועשתה פעולה. באותה תקופה, לפני כשלושים שנה, עדיין לא
היה טלפון נייד בהישג יד, אבל היא הזמינה את אנשי ה'רווחה' של בני ברק, ובסיום
אותה חתונה משפחתית, חזרה האשה הביתה עם ילדה חדשה שאימצה למשפחתה.
למחרת היא לקחה אותה לספרית, להשתלט על
ראש מלא בכינים, ומשם לקניית בגדים מתאימים. בליווי אנשי מקצוע, בהסכמת האם המסכנה
ובהיעדר אב לילדה, בתמיכה מלאה של בעלה המיוחד ושאר ילדיה המשפחה, נבנתה האישיות
של הילדה שהתגלתה כטובת לב וחכמה. לאט ובבטחה היא השתלבה בצורה טבעית עם שאר האחים
והאחיות בבית החדש, כאילו נולדה וחונכה אצלם כל ימיה.
את פתיחת סיפור מטלטל ומרגש זה, סיפרה
לי ביום שישי שעבר אחותי היקרה שתחי', שעות ספורות בטרם כניסת השבת, מיד לאחר
ששמעה זאת מחברתה הקרובה לעבודה, ומיהרה לשתף אותי, בעקבות הסיפור הראשון שהבאתי
בבמה זו בשבוע שעבר. ובכך הרגשתי משמים, ששלחו לי סיפור של 'לעומת זה', בדרגה של:
'מרובה מידה טובה'. במיוחד, על רקע תגובות ושאלות רבות שקיבלתי על הסיפור הקשה
ההוא.
היא הוסיפה ושלחה לי תיעוד מרגש
מחברתה; התבוננתי, הקשבתי בדממה לסיפור מפי אחותי, ובסיום, לאחר שעלו בראשי פרטים
מתוך זכרון ילדות, שאלתי שתיים-שלוש שאלות, והתברר שלפחות מספר דמויות הקשורות
לסיפור אני מכיר, משכונת ילדותי. לא פלא שהתרגשותי עלתה בהתאם.
ב. ענבי הגפן
מילדה סגורה ומסוגרת, עם אפס ביטחון
בבני אדם, גדלה הילדה שלב אחר שלב, לאישיות חזקה ונעימה, עם מסירות בלתי נתפסת של
ההורים המאמצים, המטפלים גם בשאר הילדים הרבים בבית ולא חוסכים ממנה כלום. מה
שקיבלה בת אחרת - קיבלה היא. הבגדים ומקום שינה, חולקו שווה בשווה.
ואז ירד הקב"ה לגנו ללקט שושנים,
ובחר בשושנה היפה ביותר בגן העולם הזה. האם המאמצת נפטרה ממחלה קשה, משאירה בעל
אלמן עם ילדים רבים. בעל שהתגלה כגיבור, מסור וחכם, שידע להיות אב ואם גם יחד לכל
הילדים, ובמיוחד לבת המאומצת, שהתגברה על האובדן הקשה, המשיכה להשקיע בלימודים
וגדלה להיות נערה לתפארת.
הגיע 'עת דודים', ואביה המאמץ הבין, כי
שידוך רגיל יהיה קשה להשיג בעבורה. הוא לא רצה להתפשר על אישיות וטובת לבו של הנער
שיוצע, ובעצת חכמים חיפש ומצא בחור כליל המעלות, רק עם פגם חיצוני בלבד. נער חסר
יד אחת מלידה. היא גילתה לאחר החתונה, שמה שאחרים לא מספיקים עם שתי ידיים, הוא
עושה ומצליח לעשות עם יד אחת. כל תיקוני הבית, כל מה שדרוש, בפיקחותו וחריצותו הוא
עושה עם יד אחת ולב גדול. מזה שנים הוא גם סופר סת"ם, שתור ארוך מחכה להיענות
לעבודתו, גם מצד יראת השמים המיוחדת שלו והן מצד יופי ודיוק הכתב.
"שייע, כעת הבט שוב בקטע הווידיאו
ששלחתי לך באימייל", מבקשת ממני אחותי. אני לא מזהה את האולם, צילום הוידיאו
לא איכותי, והוא צולם כנראה בידי חברתה, שגדלה כל חייה לצדה של אם החתן, כאילו
הייתה אחותה מלידה, וכעת, כמו כל האחיות, האחים, הגיסים והגיסות, כולם כאחד
התייצבו לשוש ולשמוח בחתונה הראשונה שעורכת הלילה 'האחות' לבנה הבכור.
הווידיאו אולי לא ברור, אך השמחה
הניכרת על המשתתפים היא מדהימה. במרכז, האב רוקד עם בנו הבכור בחתונה שנערכה בשבוע
שעבר, שלושה ימים לאחר ט' באב. מסביב, כשתילי זיתים, שאר הבנים החסידיים שלו, שחן
וחוט של חסד משוך על פניהם העדינות; עם יד אחת, האב משלהב את הרוקדים, מזמין אליו
את חמיו - האב המאמץ של אשתו, והם רוקדים מחובקים באהבה עזה ומיוחדת.
בצד עומד אביו, ומעיניו ניגרות דמעות
של שמחה, של תקווה, של אמונה. אבא שהתמודד עם תינוק שנולד עם יד אחת, וכעת זוכה
יחד עם אשתו היקרה לראותו כבר בעצמו מחתן בן, הראשון מתוך 12 ילדים בלעה"ר
שנולדו לבן נפלא זה. בן שקיבל כל החיים תמיכה נפשית ומוראלית גדולה מההורים
החכמים, שידעו לתת כוח להתמודד עם פגם חיצוני, ולבנות את אישיותו החזקה מבפנים
ולהגיע לרגע הגדול ומרגש זה.
ג. ברא כרעיה דאבוה
אומנם חלף שבוע מאז קראנו בפרשה על
מצוות כיבוד אב ואם המופיעה בעשרת הדברות, אך מצווה זו מלווה את האדם באשר הוא,
בכל גיל, בכל מצב והיום - בעידן אמצעי התקשרות הרבים, זה גם בכל מקום. הרי שנו
חכמים: "שלושה שותפים הם באדם: הקב"ה אביו ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו
ואת אמו, אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני".
סיפר לי השבוע ידיד קרוב, שבמשך תקופה
ארוכה הוא התקשה בפרנסתו. הוא ניסה בכל מה שמצא ולא בחל בשום רעיון להתפרנס, אך
הדבר לא החזיק זמן, בגלל סיבות שונות ומשונות. עד שהלך להתייעץ עם רבו להבין על מה
ומשום מה עובר הוא מה שעובר.
באמצע השיחה שאל אותו לפתע רבו, על
יחסו עם הוריו, אלו שילדו, גידלו וחיתנו אותו, ומאז כבר חלף עשור שנים. ידידי קצת
התפתל על כסאו, וניסה להתחמק מהשאלה המתקילה, בתואנות על יחס מועדף שאחיו מקבל,
ועוד צרור מוכן של תשובות, מדוע הוא בקושי מחליף מילה עם אביו, וכבר אינו זוכר מתי
בפעם אחרונה כיבד את אמו.
"דע לך כי סגולת החיים הם ההורים.
יש כאלו המשקיעים במניות, ב'ביטקון', ברכישת שטחי נדל"ן או זהב. ההשקעה הכי
יציבה, אמיתית וגדולה היא היחס והכבוד שהאדם נותן להוריו. זו השקעה שמניבה הכי
הרבה תוצאות. בפרנסה, בריאות, נחת וכל מה שאדם צריך".
"ולא רק זה", ציטט לי החבר
מה שאמר לו רבו: "כיחס האדם לאביו, כך יחסו לאביו שבשמים. אדם הנוהג בכבוד
ודרך ארץ לאביו ואמו מולידו, הוא האדם שתראה שהוא ירא שמים באמת, כי הא בהא
תליא"!
נזכרתי כי קראתי בעלון "שבת
טיש" שעורך אחי היקר, כי ראשי התיבות של "כבד" את אביך ואת אמך הם
"ברא כרעיה דאבוה" - כלומר, כשם שאדם מתנהג לאביו, כך בדיוק בנו יכבד
אותו. מציאות חיים שניתן לראותה בכל מקום שנפנה אליו.
ידידי מסיים את שיחתו ומספר לי, כי מיד
לאחר הדברים ששמע, הרים טלפון לאביו ושוחח איתו בעדינות ובכבוד, שיחה ראשונה
שבעקבותיה הגיעו עוד, והשיחות גם לביקורים בבית ההורים. אך הפלא הגדול היה, שבאותו
יום ממש, ביום שטלפן לאביו, קיבל מענה למשרה מאוד נחשקת ומכובדת, שסיכוייו להתקבל
למקום העבודה היו אפסיים. ומאז הוא מועסק כבר תקופה ארוכה לשביעות רצון של כל
סובביו, ובעיקר לאביו שבשמים - השותף השלישי של כולנו.
מצווה גדולה זו, מורכבת מפרטים רבים,
היא חלה על כל אדם באשר הוא, גם כאשר הטיפול בהורים המבוגרים כרוך בטרחה פיזית
ונפשית גדולה, כי הרי מצות כיבוד הורים איננה רק הכרת הטוב - כתשלום עבור טיפול
ההורים בנו, אלא היא "גזירת מלך" שיש לקיימה אף ללא חשבונות
והתחשבנויות, ואף לאחר מותם, חייבים לכבדם בהתנהגות נאותה, בהזכרתם ועשיית פעולת
לטובת נשמתם. ואשרי אדם הזוכה לכך!
ולתמונת השבוע שלי: 'חלות שאגאל'
על פני שטח עצום שהשתרע בדרום מוסקבה,
הוקם לפני למעלה ממאה שנה מפעל קטן לרכבים. 'כאן נייצר ונרכיב מכוניות מפוארות
וחזקות לבכירי המשטר הסובייטי', החליטו בקרמלין, ומה שהחל בסדרות קטנות מאוד, הפך
במהרה לאימפריה, שמטבע הדברים נאלצה להיקרא בשמו של הרודן סטאלין. מפעל
"זי"ס" הוא נקרא, ראשי תיבות ברוסית של "זאבוד אימיני
סטאלינא", שפירושו "מפעל על שם סטאלין".
לאחר מותו של הרודן, שונה שמו של המפעל
הגדול, במגמה לבער את פולחן האישיות של סטאלין, ומאז נקרא "זי"ל",
על שם המנהל ליחאצ'וֹב. חלפו עוד שנים, ולפני קצת יותר מעשור הבינו בעיריית מוסקבה
הבירה, כי שטח הנדל"ני שווה הרבה יותר, ומול מכוניות סיניות הממלאות את כבישי
רוסיה, שווה לסגור את המפעל המקומי, ולהקים במקום שכונת מגורים על גדות נהר
מוסקבה.
כשחלפתי באזור לפני מספר שבועות
הופתעתי לגלות, כי הטיילת הארוכה התוחמת ומסובבת את שכונת זיל והשכונות הסמוכות
לאורך הנהר, נקראת בשם "נאברז'ני מארק שאגאל".
על זה שהאומן הגדול שאגאל היה יהודי,
ידעתי כמובן. ההוד סביב "חלונות שאגאל" בבית הכנסת שבבית הרפואה הדסה,
זכרתי מביקוריי במקום, אך שהוא נולד בשם משה סגל למשפחה חסידית, זה לא ידעתי.
התחלתי לחפש, ומצאתי כי הוא הגיע לבקר מספר פעמים בכפר חב"ד, לפגוש חברי
ילדות. חברים שלא התפלאו מההילה סביבו, מהעושר והתהילה שזכה בכל העולם. חברים
חסידיים שידעו לדבר הישר אל נשמתו היהודית שטעתה בדרכה והוצרכה להתעוררות. ואכן,
בפעם האחרונה בביקורו בכפר חב"ד, נראה שזכתה נשמתו לשוב לצור מחצבתו. וכך הוא
התבטא רגע לפני שסיים את ביקורו: "…לא ידעתי זעזוע כמו שחשתי היום אתכם,
עברתי מרכזים יהודיים רבים, היו לי פגישות גדולות אבל זו השיא… אתם היהודים
המאמינים, אתם הרבולוציונרים הגדולים ביותר, אתם מורדים בכל הכזב והשקר המקיף את
העולם והסעודה אתכם היתה 'די שענסטע און די בעסטע' (=היפה והמעולה) מכל מה שהטעימו
לי עד היום". לאחר ברכת המזון, בדרך למכוניתו הרים את עיניו לשמים, הצביע אל
מול המראה הנהדר ואמר "זוהי אמנות!"...
עשרות שנים מאז שנפטר, ועיריית מוסקבה
מצאה לנכון לעטר את המקום על שמו של הצייר הגדול ביותר בדור המודרני, מתגאים על
האומן הרוסי שכבש את העולם בציוריו. השבוע כנראה גם נשמתו מקבלת עילוי משמעותי. לא
רק 'חלונות שאגאל', מעתה יהיו בע"ה גם 'חלות שאגאל'!
בשעת לילה מאוחרת של יום שני, השתתפתי
יחד מנהל הקהילה היהודית והעומד בראש בתי חב"ד במוסקבה הרב מרדכי ויסברג,
בקביעת המזוזה בפתח דירתו של הרב החדש של האזור, שמונה על ידי הרב הראשי הרב לאזאר
שליט"א, לפתוח את בית חב"ד החדש בשכונה זו, השוכנת ליד קניונים גדולים
ועסקים רבים מאוד, אזור חדש מזה כעשור שנים, על חורבות מפעלי הרכבים מהתקופה
הסובייטית.
לאחר התוועדות חסידית בזעיר אנפין,
יצאנו לראות את מרחבי השכונות הגדולות, המתפתחות בקצב גדול, עם מיזמי בנייה גדולים
ומפוארים. ונוכחנו לראות איך בהשגחה פרטית, בנוסף למטרו הרגיל, נפתחה לפני מספר
ימים גם תחנת 'מטרו' על גדות הנהר באמצע השכונה, לשירות ונוחות אלפי תושבי האזור,
במסלול האוניה של קו המטרו, קו ייחודי ויחיד מסוגו בעולם, המחבר באמצעות שיט את
השכונה לתחנות רכבת התחתית המפותחת של מוסקבה, ובכך מחוברת שכונה זו עם מרכז הבירה
ביבשה ובמים.
בית חב"ד זה מצטרף בכך ל-34 בתי
חב"ד הפעילים כבר בבירת רוסיה, עם התפתחות עקבית, ובשנה הקרובה אמורים להיפתח
בע"ה עוד מספר נקודות יהודיות בשכונות נוספות בעיר, שבכל אחת מהן דרות אלפי
משפחות יהודיות.
ואני בהודיה גדולה להקב"ה בראותי
את בני היקר הרב שאול-שמעון שיחי' עם רעייתו המסורה וילדיהם, יוצאים בשמחה
ובאמונה, במסירות ובאהבה, למלאות את שליחות הרבי בהקמת עוד נקודה יהודית בעולם,
ובדרך, אולי גם לסייע לנשמתו של משהל'ה סגל ע"ה.
גוט שבת!
שייע
תגובות
הוסף רשומת תגובה