פרשת פינחס, מברכים מנחם-אב
ב"ה
רגעי השבוע - פרשת פינחס, מברכים מנחם-אב
בקשתו האחרונה והפעולה הקשה של המובל לגרדום / עידוד קבלת שם יהודי לנשים יהודיות / הדמעות של אולג בתקיעת שופר לפני נסיעתו לעבודה / מטבע ל'גנרל הבשר הכשר' של רוסיה
א. חושך שבטו
רוסיה סערה לפני כמה ימים, לאחר
שהתפרסם מקרה רצח מזעזע אותו ביצע צעיר מקומי, ומחקירה ראשונית שערכו לו השוטרים
לאחר שנתפס, גילו ומצאו כי אמו סייעה לו לטשטש ראיות. בעקבות כך גם היא נעצרה,
וכעת מצפה להם משפט עם עונש כבד של שנים רבות בכלא.
אינני יודע כמה באמת סערה רוסיה.
מוסקבה בהחלט סערה בעקבות מזג האוויר והגשמים העזים שפקדו אותנו השבוע במוסקבה -
אך ידיד מקומי שסיפר לי את החדשות, והוא זה שגם מעדכן אותי מפעם לפעם בחדשות פנים
רוסיות, היה טעון וכאוב על המקרה הנורא, המרתיח כל אדם באשר הוא.
ואז גלשנו לשוחח על חינוך, במיוחד כעת,
עם סיום שנת הלימודים ויציאת הילדים לתקופת חופשה, שלצערנו ארוכה מדי, והלוואי
ויקום האיש שיעצור את הדבר ויעשה זאת קצר ולעניין.
מתהום הנשייה עלה בזיכרוני סיפור שקרה
עמי כשהייתי לערך בגיל 9. נכנסתי הביתה באיחור של כעשרים דקות, כולי מאושר ושמח:
"הצלחתי למכור כבר 6 כרטיסים"! - אמרתי בצהלה וסיפוק. אמי שתחי' ביררה
על ולמה השמחה, ובעיקר תהתה לפשר הכסף והפנקס המונחים בידי.
"הביאו לנו לכל תלמיד בכיתה חוברת
עם שוברי הגרלה לטובת ארגון החסד של הקהילה, וכל ילד התבקש למכור את הכרטיסים.
הכסף יועבר כמובן לטובת המוסד, והילד יקבל פרס גדול. פניתי אל השכנים בבניין
הסמוך, וכבר מכרתי כמה כרטיסים" – אמרתי, וראיתי את פני אמי מאדימות מכעס
ומצער.
"אתה הולך כעת לכל השכנים ומחזיר
את הכסף לכל אחד מהם! פה בבית לא יגדלו ילדים ש'משנוררים' כסף! לא ההורים שלך, לא
הסבים שלך, ולא אף אחד במשפחה עושה זאת, וגם אתה לא תעשה כן" - היא ציוותה
עליי, ואני לא ידעתי היכן לקבור את עצמי מרוב בושה... התחננתי על נפשי, ורק לאחר
שהבטחתי פעם אחר פעם תוך בכיות רבות, שזו הפעם הראשונה והאחרונה - אמא ויתרה לי.
לאחר שעה או שעתיים, היא קראה לי
ואמרה: "אני רוצה לספר לך סיפור". סיפור מאמא שלי, אהבתי כבר מקטנותי
לשמוע, ובמיוחד כעת, לאחר שאכלתי, שבעתי ונרגעתי.
"לפני הרבה שנים, היה איש גנב
מדופלם ביותר, לא היה מנעול שעמד בפניו. את הכל הוא הצליח לפרוץ ולשדוד, ואנשי
החוק לא הצליחו אף פעם לשים את ידיהם עליו. אך כידוע ש'סוף גנב לתלייה', ופעם אחת
תפסו אותו 'על חם'. השופט החליט להיפטר ממנו אחת ולתמיד, וגזר עליו גזר דין חמור
ביותר: תלייה בכיכר העיר, למען ישמעו וייראו.
גם הפעם ניתנה ההזדמנות של 'בקשה
אחרונה' לפני ההוצאה להורג, והוא ביקש להיפגש עם אמו, שהובאה לקראת עלייתו אל
הגרדום. הוא התכופף לעבר אוזנה, ואז בבת אחת נגס באוזנה ותלש אותה, לקול קריאות
זעקתה ובכייתה של האם, המאוכזבת מהתנהגות בנה בדקות האחרונות בחייו.
לתמיהת הסובבים הוא סיפר:
"כשהייתי קטן, וגנבתי ממתק ראשון מחנות או מחבר, אמי התעלמה. וגם בהמשך,
כשגדלו הגניבות, היא העלימה עין מהסיפורים על הגניבות הקטנות שלי. אוזן זו, ששמעה
ולא עשתה דבר - היא זאת שאשמה וגרמה, שאגיע כעת למצב זה שהולכים להרוג אותי"...
מעשיה נפלאה זו, אותה מספר רבנו יוסף
חיים מבגדד בעל ה"בן איש חי" בספרו 'חסדי אבות' על פרקי אבות, חדרה אל
כל עצמותיי. ומאז הערכתי את אמי עוד יותר על שתמיד, מעמידה אותי במקום הנכון באופן
מיידי. כשבגרתי הבנתי עוד יותר את הנאמר ב'משלי': "חושך שבטו - שונא בנו,
ואוהבו - שִׁחֲרוֹ מוסר".
ב. כתוב זאת זכרון
"מוסקבה. בבית הכנסת 'מארינה
רושצ'ה', הונהג להעניק לכל ילדה שזה עתה נולדה ומקבלת שם במהלך קריאת התורה -
תעודה מיוחדת עם שמה היהודי". עד כאן כמעט הכל נכון, וכעת להסבר שמצא לעצמו
העיתונאי אותו הוסיף לידיעה קצרה זו: "התעודה היא בעבור אלו שאינם קוראים
לילדיהם בשמם היהודי, וכך יזכרו בהמשך חייהם מהו שמם היהודי הנכון".
זה מבזק חדשות שהתפרסם לפני כמה ימים,
באתר אמריקאי בשפת האידיש, תרגום ממה שהעליתי בקצרה בפלטפורמות השונות של מערכת
החדשות "מבשר טוב מוסקבה"; על-כך, שכל אשה ובת המבקשת ומקבלת על עצמה
להחליף את שמה הלא יהודי לשם יהודי - תקבל על כך תעודה.
בחסידות ובקבלה מובא, כי שמו של האדם
הוא גם אחד מהצינורות דרכו הוא יקבל את חיותו. לכן חשוב מאוד לבחור שם בעל משמעות
חיובית, שיעניק ברכה לילד או הילדה לכל משך ימי חייו. ידוע המדרש, כי בני-ישראל
נגאלו ממצרים בזכות כך, שלמרות שחיו במצרים תקופת זמן ארוכה - הם לא שינו את שמם,
הם לא אימצו לעצמם שמות מצריים, אלא שמרו על השמות הייחודיים היהודיים שלהם.
בן שנולד מקבל את שמו במהלך טקס הברית.
לעומת שם לבת, שנעשה במהלך עלייה לתורה בו מכריז הגבאי ברכת "מי שבירך"
ליולדת, ומעניקים לילדה שנולדה את שמה היהודי.
נשים ובנות רבות כאן, לא זכו לצערנו
לקבל שם יהודי כשנולדו, ועם הזמן, הן מגלות את החשיבות בנשיאת שם יהודי, ויחד עם
המטרה לעידוד נשים יהודיות שלא זכו עדיין לשם יהודי - יצאנו במבצע חדש זה שעשה לו
כנפיים ועורר רבים בנושא חשוב זה, לקבל על עצמן שם יהודי.
לצד הערה בולטת, כי התעודה לא מהווה
הוכחת יהדות - עיצוב התעודה מרהיב עין, ומוענקת חינם מטעם הגבאים והנהלת בית
הכנסת, לאחר נתינת שם יהודי, עם פרטי היום ושם הפרשה שקראו בתורה באותו יום. מתוך
תקווה ואמונה, כי יתווספו עוד ועוד מנשות ישראל היקרות, שישאו בגאון את שמן
היהודי, והדבר ידרבן כל אחת להתנהג כמו יהודייה כשרה וטובה.
ג. רחמנא ליבא בעי
במוצאי שבת שעבר, הזמנתי אל ביתנו מספר
ידידים ורעים להצטרף ולסעוד יחד את סעודתא דדוד מלכא משיחא, בשילוב הילולת ה'אור
החיים הקדוש' שחל בערב שבת. אומנם הסעודה היתה קצרה ומהירה, לאור השבת שיצאה מאוחר
וצום שבעה עשר בתמוז, שהחל בשעה 12 וחצי בלילה - זמן עלות השחר בתקופה זו.
בהפתעה הגיע ידידי רב העיר קאזאן
שברפובליקת טטרסטן שברוסיה, השליח הרב יצחק גורליק. 'הוזמנתי לעשות את השבת עם
תלמידי הישיבה הקטנה', הסביר את הופעתו במוסקבה, ולאחר שנטל ידיים לסעודה ואכל
מעט, כיבדתיו לשאת דברים. הוא בחר לחזור על משהו קצר, מתוך מה שסיפר לתלמידי
הישיבה קטנה במהלך השבת.
אני כבר הספקתי לשכוח, אך הוא הזכיר כי
לפני כחמש-עשרה שנים פניתי אליו בבקשה מיוחדת, לארח בקהילתו סופר בעיתון, שדרך
מיוחדת יש לו בכתיבתו, מתוך ראיית מציאות הדברים באור שונה מאדם הרגיל. סופר זה
פנה אליי באותה שנה למצוא לו מקום לא שגרתי, לעשות בו את שני ימי ראש השנה. בדקתי
מספר מקומות והצעתי זאת לו - להרב גורליק, שנעתר לבקשה הלא קלה - לארח אורח שאינו
יודע את השפה, בימים עמוסי עבודה.
שמו המוכר של הסופר הוא 'יעקב ב.
פרידמן', בעל טור קבוע בעיתון 'בקהילה', ואת התרשמותו וחוויותיו מאותה שנה, העלה
על הכתב במאמרו השבועי, כי לראש השנה בקאזאן יש בהחלט מוניטין של ימים נעלים
וסוחפים לכל מי שבא בשערי בית הכנסת.
אחד מאותם מתפללים בבית הכנסת בקאזאן
באותו ראש השנה, היה 'אולג', האורח צד את עיניו מההתחלה. לאורך התפילה הוא התנועע
בדבקות נדירה. דמעה יוקדת לחלחה מדי פעם את טליתו שכיסתה את כל כולו, ותפילתו
החדירה גם בלבו של האורח הרהורי תשובה - כפי שסיפר אחר כך.
סיפרו לו שאולג דובר אידיש. האורח הרב
פרידמן השתוקק להחליף איתו מילה. בסיום תפילת ה'מוסף' נחפז אולג לדרכו במהירות
מפתיעה. האורח מיהר אחריו, וקרא לו מרחוק: "גוט יום טוב ר' איד!"
באותם רגעים הוכה האורח בשוק חייו:
אולג כבר היה עסוק, גלוי-ראש, בהפעלת השלט החשמלי, ופתיחת דלת מכוניתו.
"נו, איך יאג זאך צו די
ארבעט!" נזף בו מרחוק. ("נו, אני ממהר מאוד לעבודה!...") ותוך דקות
נעלם עם בנו, בעיצומו של ראש השנה אל קאזאן האחרת.
"מאוחר יותר שיתף אותי על העלבון
האישי שלו מהיהודי הקאזאני; מצד אחד הדבקות בתפילה ובזמן תקיעת שופר, ומאידך חילול
ברוטאלי של החג, 'הרגשתי כאילו הונו אותי אישית' - אמר לי בכאב" - מספר לנו
הרב גורליק מה שנזכר וסיפר השבת לתלמידים בישיבה.
"לא התפעלתי והסברתי לו: 'זוהי
טטרסטאן, לא בני ברק'. לעולם לא אצא אחריהם מבית הכנסת, כדי לא להביך אותם. המקום
הזה מפתיע כל כך, והאירועים מוזרים, מטלטלים, מפתיעים - בעוצמות וכשהוא - האורח,
השתומם על רכב בחג, אני לעומתו מתפעם מהשהות של אולג בבית כנסת. הרי זה יהודי
שנטלו אותו, ואת הוריו ומשפחתו, וקרעו אותם 70 שנה מהיהדות, זהו יהודי ש-70 שנה
היה 'בחוץ'. הוא מהבודדים מהמוני יהודי קאזאן המעזים כן להציץ פנימה... הלב היהודי
שלו מתחיל לפעום ברגשה. זה הסיפור האמיתי"!
הרב גורליק, המוכר בנועם שיחו ובמשנתו
הברורה והבהירה, שיתף אותנו בהסבר שהעניק לאורח הלז ששלחתי לו בשעתו. ומה שנכון
אז, נצרך וכדאי שצעירי הצאן בישיבה ישמעו, יקשיבו ובעיקר יפנימו מה מצפה להם
בתפקידם: "אדם חסר הכרה השרוי ב'קומה', אזי כשהוא מראה פרפור קל, סימן של
חיים - כולם מאושרים. ואילו ילד בריא שיש לו חום גבוה, כולם מהלכים כצללים. למה?
נקודת המוצא היא, התהליך ומה אתה מצפה. השליחות המוטלת עלינו היא 'טיפול נמרץ'
לאותם יהודים פה חסרי הכרה יהודית, וכל מי שמגלה פרפור קל של הכרה, עושה אותנו
מאושר"!
ולתמונת השבוע שלי: מטבע קודש
"שזכה, ובזכותו התרוממה אספקת בשר
כשר למהדרין לכלל יהודי רוסיא, במסירות והשקעה רבה" - אלו המילים שהורה לי
הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א להוסיף בנוסח הברכה שהכנתי, לקראת עריכת התוועדות
חסידית לידידנו היקר מר חיים ניסן באייאר, לכבוד הגיעו לגיל שיבה, עד מאה ועשרים
שנה.
לצד ידידים רבים, התייצבתי גם אני ביום
שלישי באוהל רחב הידיים שהוקם ברחבת בית הכנסת ובית חב"ד בשכונת 'מעטישי',
באירוח מייסד המקום הנגיד מר ברוך בן ציון גורביץ, שבאו כולם לשמוח ולהצדיע לבעל
יום ההולדת היקר.
ואם ה'הצבא צועד על קיבתו' - יהדות
רוסיה צועדת על בשר כשר. וקרדיט גדול לכך, מגיע ללא ספק למר באייאר הנכבד, שעשה
ועושה ועוד יעשה בע"ה רבות בשנים, לאספקה הגדולה והמובילה של מוצרי מזון
בשריים למהדרין, לכל אחד בכל רחבי המדינה, ובמחירים נוחים ושירות נקי ומסודר.
בהבטה על היושבים מסביב לשולחנות
הרבים, יכולת לראות את תחנות חייו המרתקות של בעל השמחה; צעירים לצד מבוגרים,
פשוטי עם יחד עם בעלי עסקים גדולים - אלו וגם אלו נגעו במשך חייהם באיש שקיבל כל
אחד בסבר פנים יפות, והעניק תחושה חמה ולבבית לכל אורח באשר הוא.
עם קבלת ההזמנה לאירוע, חשבתי רבות איך
להעניק לו את הערכתי בשם מוסדות החסד, בהם הוא תומך מידו המלאה וליבו הגדול. עד
שהאיר לי הקב"ה רעיון מקורי, ועל גבי תעודה מסוגננת, עם ברכות מאליפות
ויקרות, צירפתי מטבע מיוחד, אותו העניק הרבי לילד לפני שנים רבות, ובהשגחה פרטית
התגלגל אליי מטבע זה.
"כולם מכירים את שטרות הדולרים,
שהרבי העניק בכל יום ראשון לאלפי יהודים" - פתח ואמר המנחה, לאחר שסיפרתי לו
מראש מאחורי הפרגוד על ההפתעה שהכנתי לחתן השמחה. "אך בשנים לפני זה, היה
הרבי מעניק מטבעות לילדים, בכדי שיכניסו זאת לקופות הצדקה השונות בבית הכנסת. אני
נזכר כעת בהתרגשות על ההבדל ביניהם שמצאנו לנכון באותם שנים: כשהרבי העניק מטבע,
מטבע הדברים, בגלל גודל המטבע, נגע הרבי באצבעותיו של הילד, לעומת שטר, שרק עובר
מיד ליד"...
ההבדל דק ואולי לא משמעותי, אבל אצל
חסיד זה דבר שתופס מקום ועניין, ובמיוחד כשאומר ומסביר זאת האורח מקאזאן הרב
גורליק, ידיד ותיק ונאמן שהוזמן במיוחד להנחות את ההתוועדות.
הרב גורליק קורא לי למסור את המתנה
הייחודית למר באייאר. החתן הנרגש חוגר את עצמו בגארטל. הוא ניגש, מבקש את
המיקרופון ואומר ברגש: "אני חייב פה כעת לידי את הרב קוגן, אני לא יכול
להצטלם בלעדיו". הרגשנו - כל הציבור כולו, מה חש כעת חיים ניסן - הוא הרגיש
שהרבי נוגע בו ברגעים אלו, וברגע כזה, הוא צריך את האיש הגדול, זה שקירב אותו
והכיר לו את הרבי, זה שאפשר לו לגעת ברבי - שיעמוד לצדו. זה היה רגע ספונטאני
מכונן!
זזתי הצידה, כשבנו וחתנו וכמה מנכדיו
הצטרפו לעוד צילום משותף, והתבוננתי באנשים שהרבי נגע בנשמתם, המהפך שעשו בעקבות
כך והפעולות הטובות הנפעלות על ידם יום-יום - לאורך ימים ושנים טובות.
גוט שבת וחודש טוב!
שייע
תגובות
הוסף רשומת תגובה