פרשת נשא

ב"ה

רגעי השבוע - פרשת נשא

נתונים לא מציאותיים וסיפורים מוגזמים ובמיוחד כאלו שלא היו / מכלי ראשון על מה שכן קרה / כרך נוסף של הספר המופלא / התפילה במחיצת היהודים שהתעקשו לשמוע קריאת התורה

א. אמת ואמונה

ישנן סיבות חסידיות רבות, לעריכת סעודה והתוועדות בשעות אחר הצהרים של יום השני בחג השבועות. הבעל שם טוב הק' חיבב מאד את היום הזה וכל שנה היה עורך בה סעודה מיוחדת ומתוועד הרבה, כך שח הרבי הריי"צ. הרב המגיד ממעזריטש, תלמידו וממלא מקומו של הבעש"ט, ביאר את טעם החביבות הלזו, כי יום השני של חג השבועות הם העשרים וארבע שעות הראשונות מאז שישראל קיבלו את התורה. והמגיד הוסיף: ובפרט לדעת ר' יוסי שמתן תורה היה בשביעי בסיון, שהרי זו מעלה נפלאה. גם כ"ק האדמו"ר הזקן בעל התניא, ערך סעודה ביום זה, לכבוד ההילולא של הבעל שם טוב הק'.

כאן בקהילה, משולבת התוועדות זו עם החיבור של היום שלמחרת - 'אסרו חג', יום הולדתו של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, ובשל כך, כפי המנהג, חוזר הוא בעל-פה מאמר חסידות שאמר הרבי ומתרגמה מיידית לרוסית, להבנת הציבור כולו.

במהלך הדברים שנשא הרב לפני כן לקהל הגדול שהשתתף בסעודה, בהם עורר את הציבור לקביעת עתים לתורה - העלה הרב זכרונות ממה שקרה אצלו בדיוק לפני חמש עשרה שנה, המשך למה שהיה לפני ארבעים וחמש שנה. אני ראיתי בזה השגחה פרטית מופלאה, היות וימים ספורים לפני החג פנתה אליי סופרת מעיתון 'משפחה', כדי לברר על סיפור שהרב קשור אליו, סיפור מפליא מאוד שהיא שמעה בערב שלפניו בהרצאה מסוימת בישראל, ומרוב התפעלות מהדברים, היא רוצה לכתוב על כך כתבה מלאה; וממני היא מבקשת דבר ראשון לברר את אמיתות בסיס הסיפור.

לא שאני מכיר את כל הסיפורים המתרחשים פה, אך מה ששמעתי ממנה לא היה ולא נברא... לקחו נתונים מסיפור שזכרתי שכן קרה, אך כדרכו של עולם השקר, עם דמיון רב ניפחו זאת לסיפור עלילתי עסיסי. ביודעי כמה הרב שליט"א סולד מהפרחת נתונים לא מציאותיים וסיפורים מוגזמים בכלל, ובמיוחד כאלו שכלל לא התרחשו - שמחתי לשמוע מכלי ראשון את מה שכן קרה. סיפור נפלא בפני עצמו, גם בלי להוסיף לו פרטים שכלל לא היו.

לפני כחמש-עשרה שנה, החליט משרד החינוך הרוסי על שינוי שיטת מבחני הבגרות, וקבעו מועד אחד לכל התלמידים בכל רוסיה בו יתקיימו המבחנים במדינה. לפתע החלו להגיע פניות שונות למשרד הרב, לאחר שהתברר שהתאריך חל בדיוק בחג השבועות. יום אחד בלבד יש למבחן, ומי שלא משתתף בו - כל השקעת הלימודים של אותה שנה יורדת לטמיון. השלוחים דאגו למקורבים שלהם, הורים חששו לילדיהם, ואף תלמידים ברמות שונות של התקרבות לדת עמדו בפני דילמה קשה.

הרב פנה בדחיפות לשר החינוך, אך זה דחה אותו בתואנה שלשינוי התאריך צריכים להיערך מראש, וכעת מאוחר מדי. הרב חיכה מספר ימים לאירוע באחת מערי רוסיה, בו אמור השר להשתתף. אך גם שם המפגש לא עזר והבקשה לא נענתה.

שבת אחר כך, עם סיום התפילה בבית הכנסת המרכזי, ניגש לפתע צעיר אל הרב - אחד כזה שאף פעם לא נראה לפני כן, וגם לא הגיע שוב במשך השנים אחר כך - ובפיו שאלה: "אני יודע שאסור לכתוב בשבת ובחג, אך האם כשמדובר בדבר חשוב מאוד, יש אפשרות של היתר לכתוב בחג? המבחן חשוב מאוד בעבורי, כל שנות לימודיי תלויות במבחן הזה"! כששמע את תשובת הרב שליט"א שאין שום היתר לחלל את החג בכתיבה, ענה הנער: "אם כן, לא אעשה את המבחן"!

ב. 'בדיק בספרא'

נרגש מהחלטת התלמיד, לקח הרב שליט"א ספר "ליקוטי שיחות" שהיה על שולחנו, והיא נפתחה בדיוק בשיחה שאמר הרבי בראש חודש סיון בשנת תש"מ - לפני ארבעים וחמש שנה - התוועדות שהרב זכה להשתתף בה, והוא קורא את מה ששמע בשעתו ישירות מהרבי: "בעמדנו בערב חג השבועות, על כל ילדי ישראל, בכל מקום שהם, לפנות אל הוריהם ולבקש ולתבוע מהם, שהחל מראש-חודש סיוון יתחילו בהכנות לקבלת התורה בחג השבועות, זמן מתן תורתנו, מריבונו-של-עולם בעצמו! הילדים צריכים לבקש מהוריהם שביום חג השבועות יֵלכו כולם יחד לבית הכנסת, שכן חוקי ברית-המועצות מאפשרים ללכת לבית הכנסת לכל המעוניין להתפלל או לשמוע קריאת התורה".

זו הייתה שיחה יוצאת דופן. כאשר לפתע הרבי החל לדבר ברוסית. הוא כיוון את דבריו לאוזני יהודי ברית-המועצות דאז, שעדיין הייתה נתונה תחת השלטון הקומוניסטי, והרבי המשיך: "יתרה מזו, שומרי הסדר, הלוא הם אנשי המשטרה, נדרשים להשגיח שאיש לא ינסה להפריע מללכת לבית הכנסת, לשמוע קריאת התורה ולהתפלל, ושאיש לא יפריע להם בחזרתם מבית הכנסת במנוחת הדעת, בשמחה, ובמצב-רוח חגיגי".

לקריאת דברים מופלאים אלו, התיישב הרב הראשי בדעתו, כי הוא חייב לעשות הכל בעבור תלמיד היקר שזה עתה פנה אליו, כמו לשאר הצעירים בכל רוסיה, שאינם רוצים לכתוב בעיצומו של החג.

למחרת טלפן הרב אל לשכת הנשיא, וביקש פגישה דחופה ביותר. דימטרי מדבדב היה אז הנשיא, והוא נענה על האתר לבקשה המהירה.

"בקרוב יחול חג השבועות", אמר הרב מיד לאחר דברי פתיחה נימוסים, "חג זה הוא יום קבלת התורה", הסביר הרב, והנשיא מדבדב עונה לו מיד: "הו, כן, התורה היא דבר קדוש", הרב המשיך בתמיהה: "איך מסבירים לילד יהודי, שהדבר הקדוש ביותר בעיניו אין לו שום ערך בעיני המדינה? איך יגדל להיות אדם בעל עקרונות, כאשר המדינה מנפצת את הדבר הקדוש לו ביותר?". הנשיא נדהם. "במה מדובר"?! והרב ענה לו: "בתורה הקדושה כתוב שבחג השבועות אסור לעשות כל מלאכה. וכאן מכריחים את התלמידים היהודים לקיים מבחן בדיוק ביום הזה".

הנשיא חייג מיד אל שר החינוך, סיפר לו מי נמצא כעת בלשכתו, וביקש ממנו לטפל בעניין, ואכן כעבור כמה ימים פרסם משרד החינוך הודעה, שכל תלמיד החפץ בכך, יוכל לקיים את המבחן במועד ב', שאינו חל לא בשבת ולא בחג...

אני זוכר היטב את אותה שנה, כאשר לאחר התפילה בבית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה" שהייתה מלאה באופן מיוחד במתפללים וילדים רבים - יצאנו אל הרחוב, ובהפתעה מוחלטת ללא הזמנה ובקשה מראש - עמדו שוטרים חביבים שאיבטחו את המתפללים שפנו לביתם מאושרים, נרגשים ושמחים. דבריו של הרבי התקיימו מול עינינו במלואם: "...שומרי הסדר, הלוא הם אנשי המשטרה, נדרשים להשגיח שאיש לא ינסה להפריע מללכת לבית הכנסת, לשמוע קריאת התורה ולהתפלל, ושאיש לא יפריע להם בחזרתם מבית הכנסת..."!

ג. מחיל אל חיל

בשנה שעברה זכינו, והרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, הוציא לאור לכבוד יום הולדתו השישים לאויש"ט - את הכרך הראשון של שיעוריו על פרשת השבוע, במסגרת הסדרה "שלח לחמך" הכוללת שיעורים, דרשות ופירושים מושקעים, שנאספו ממה שאמר במשך הזמן בהיכל בית הכנסת המרכזי מדי שבת ומועד.

והשבוע הודפס בסייעתא דשמיא הכרך השני, שכמו קודמו, זכיתי ב"ה ללוותו בכל שלבי העריכה וההדפסה. ולהלן מספר משפטים מתוך הדברים הנפלאים שכותב הרב ב"פתח דבר": "בשבח והודיה לה' יתברך, הריני מברך על המוגמר בהוצאת ספר "שלח לחמך" על חומש שמות. בשעה שהתכוננתי להוציא לאור את הכרך הראשון על חומש בראשית, התלבטתי האם נכון וראוי הדבר; האם שיעורים שנאמרו בפני ציבור מסוים של לומדים בבית כנסת במוסקבה יש בהם תוכן ועניין לציבור הרחב? אך מאז נדפס הספר אשתקד, אכן התקבל בהתלהבות בקרב לומדי קהילות וציבורים שונים ברחבי תבל, אנשים עיינו בו ולקחו ממנו רעיונות ותכנים שונים, ורבים סיפרו לי שהשתמשו במובא בו בשיעורי תורה שמסרו בפני קהילתם ושומעי לקחם. כך שזה השכר הגדול ביותר שאפשר לקבל, וזהו האישור ונתינת כוח להמשיך ולהוציא לאור את הכרך הנוכחי".

אני מדלג על כמה וכמה עניינים, ומצטט מדבריו על תפקידו ומצב יהודי רוסיה: "כאשר יצאתי לשליחות ברוסיה, אחד הדברים החשובים לי ביותר היה שיהודים אלו יהיו סוף-סוף גאים ביהדותם, ולא יסתירו ויתביישו בה מתוך חשש או מבוכה ח"ו כפי שהיה מצוי בתקופה החשוכה קודם לכן. זו הרי הדרך והגישה שהנחיל לנו כ"ק אדמו"ר באופן עקבי, כפי שבאה לידי ביטוי מיוחד באותן שנים, כאשר עורר על הדלקת נרות חנוכה "במקום הציבורי והמרכזי ביותר" בכל עיר ועיר. תדיר היה שגור על לשונו הק', שכאשר בני ישראל נוהגים בדרך התורה מתוך 'גאון יעקב' - פועלים ומשפיעים על כל סביבתם, עד שאף אומות העולם מסייעים ומעודדים אותם בכל ענייניהם. אכן בימינו אלה, בחסדי ה', ניתן לומר בשמחה כי יהודים רבים מתעוררים ומתחזקים ביהדותם דווקא מתוך גאון יעקב וגאוות יחידה, ומצהירים באושר על יהדותם".

וכאן הוא מדבר על עצם השיעורים שמהם הורכב הספר החדש: "זכות נפלה בחלקי למסור שיעורי תורה בבית הכנסת המרכזי מארינא ראשצע שבמוסקבה, ועל שיעורים אלו ניתן לומר "ומתלמידיי יותר מכולם". לא רק מהשאלות ששואלים משתתפי השיעור אלא מעצם העיסוק בהכנת השיעורים. השילוב של הצימאון הגדול שלהם לידע יהודי, והצורך להתבונן מה הם צריכים לשמוע ואיך הדרך להעביר להם הכל, דורשים השקעה רבה בהכנת השיעורים".

הרב שליט"א מזכיר את תלמידו היקר, ה'שמש' האהוב של בית הכנסת, שהיה יושב קרוב לרב בכל השיעורים והדרשות, ומהם היה מצטט בכל הזדמנות: "כאן המקום להעמיד יד ושם לאחד ממובחרי תלמידי השיעורים, ר' צבי הירש ("גרישא") ב"ר ישראל ע"ה, שנלב"ע לפני כחודשיים, ביום ח' בניסן תשפ"ה. הוא היה תלמיד מובהק שהקפיד להשתתף בכל שיעור, ביקש להבין כל דבר לעומק, שאל והתעניין במהלך השיעור ואחריו, למד לעצמו ושיתף אחרים ככל שידו מגעת ברעיונות ותכנים מתוך השיעור. זו עדות נפלאה על תחיית יהודי רוסיה מתוך האפר: לפנינו יהודי שלא ידע א"ב עד היותו כבן חמישים שנה, ובמהלך השנים שהשתתף בשיעורים הפך ליודע ספר, מסור ונתון ללימוד התורה".

את דבריו מסיים הרב שליט"א בדברים מעוררים אלו: "בסיום הדברים, פונה אני בזה לכל העוסקים עם אחינו בני ישראל ומקרבים את לבם לאבינו שבשמים - לזכור, שעד כמה שהם משקיעים כוחות ומשאבים בהשפעה רוחנית עליהם, הרי אין דומה להשפעה פנימית שנעשית על ידי לימוד התורה! זו השפעה שמשנה את חייהם מן הקצה אל הקצה, מקשרת אותם באילנא דחיי. מוטל עלינו 'אייננעמען די וועלט מיט תורה', לא רק "ללמוד" אלא בעיקר "ללמד", להתמסר כדי ללמוד שיעורי תורה עם כל אותם יהודים, ולהיות חדורים בהבנה, שעל ידי דרך ארוכה וקצרה זו נעמיד אותם ואת כל משפחתם בקרן אורה, לשמירת תורה ומצוות באופן פנימי".

ולתמונת השבוע שלי: תפילה למשה

בכל פעם זה מפעים ומרגש מחדש. אי אפשר להישאר אדיש מול מראות כאלו. לא משנה באילו מקומות או תאריכים, אך כשיוצאים מהעיר הגדולה, ובעיקר מהקהילה הרחבה אל עבר הקהילות הקטנות, אל בתי הכנסת הפזורים ברוסיה בכלל ובאזורי מוסקבה בפרט - אפשר מעט יותר להבין במה מדובר.

בליל רביעי, קיבלתי פנייה נרגשת מצעיר יהודי, באם אני יכול לעזור להשיג למחרת בבוקר מישהו שיגיע אליהם לנהל את התפילה, ובעיקר לקרוא בתורה. "אם אין ברירה, אשמש כשליח ציבור, אך בתורה אני לא יודע עדיין לקרוא" - אמר לי בשיחה הלילית. "כבר שעה ארוכה שאני מנסה לחפש ולחשוב למי לפנות, והגעתי אליך".

רב עיירת 'מלכאווקא' הסמוכה למוסקבה, ידידי השליח הרב משה תמרין, זכה בגורל שנערך בין הרבנים והשלוחים, והוא טס לרבי כנציג כלל המשתתפים. הוא סידר מראש מישהו שיחליף אותו בניהול התפילות בבית הכנסת שעומד בראשו. "מחר לא יכול להגיע אלינו ממלא המקום שהרב תמרין העמיד, וחבל שתהיה תפילה ללא קריאת התורה" - הסביר, כמתנצל, הצעיר החביב שלקח על עצמו אחריות בהתנדבות.

אתמול - יום חמישי, לא נתן לי מצפוני מנוח. לא מצאתי כל תירוץ מצדיק ככל שיהיה; לאחר המקווה אספתי את הטלית ותפילין שלי ויצאתי למלכאווקא. הנסיעה הלוך הייתה יחסית מהירה. כחמישים וחמש דקות, וכבר התייצבתי במקום, כמה דקות לפני הזמן שהתפילה אמורה להתחיל. בחדר האוכל הקטן שליד אולם בית הכנסת יושבים מסביב מספר מתפללים. בראש השולחן מר חיים ניסן באייר, שעם כל עסקיו המסועפים מקפיד להגיע לתפילות, וכעת משלים את תפקידו של הרב תמרין, ומוסר מדי בוקר שיעור לפני התפילה. הציבור מסביבו מרותק וכלל לא שם לב שנכנסתי.

את השמחה של המתפללים למראה האורח שהגיע לשמש כבעל תפילה ובעל קריאה - אי אפשר לתאר! נסחפתי עם התפילה, והתרגשתי כביכול מדובר בתפילה של ראש השנה...

הרעבצ'ן תמרין המסורה כיבדה אותי - כמו את שאר המתפללים, בארוחת בוקר טרייה המורכבת מקציצות בשר וסלט סלק... נזכרנו בבית הכנסת הישן מעץ מלפני עשרים שנה ויותר ולאחר שטף ברכות ותודות שלה ושאר המתפללים, מיהרתי לעלות אל הרכבת הנוחה בתחנה הסמוכה, הישר עד למרכז מוסקבה - כולי בהודיה לה' על הזכות הנפלאה לראות ולחוש את תחיית יהדות רוסיה הפזורה בכל הערים והעיירות.

גוט שבת!

שייע