פרשת אחרי-קדושים
ב"ה
רגעי השבוע - פרשת אחרי-קדושים
הרגעים הדרמטיים בבית הרפואה במוסקבה לפני 60 בדיוק / אבן מתוך אבני-יסוד, שלמרות החשכה מבחוץ נפשם בהקה באור פנימי / החייל שחצה ברגל את כל הדרך מרוסיה עד גרמניה / האיש שבגיל חמישים החל ללמוד א-ב ולא החסיר שיעור אחד
א. הגאון הפלאי
בהשגחה פרטית מופלאה זכיתי השבוע בזכות
גדולה מאוד, כאשר ידידי הדגול הסופר הרב אשר קליין מחיפה זיכה אותי, ולאחר ששיגר
אליי בראשית השבוע מאמר שהכין על גאון פלאי, ביקש ממנו לנסות לאתר פרטים על קברו.
הוא הסיק כי הוא נקבר במוסקבה, "ואולי מישהו יעלה לקברו, היות והשבוע ימלאו
60 שנה לפטירתו" - כתב לי.
זה קרה השבוע, בדיוק לפני 60 שנה. הרב
הראשי המנוח של מוסקבה הרב יהודה לייב לוין ז"ל, ביקש מהרב צבי ברונשטיין
ז"ל שהגיע לביקור מארה"ב כעסקן מופלא שהתמסר בכל מאודו להצלת יהודי מסך
הברזל בגשמיות וברוחניות, לגשת מהר ככל האפשר לאחד מבתי הרפואה בעיר, ולחפש את
הלמדן הגדול רבי יצחק אייזיק קרסילשציקוב השוכב על ערש דווי, לפני שיאחר את המועד.
וכך כותב הרב ברונשטיין בזכרונותיו:
"מאוחר יותר התחוור לי, כי הרב קרסילשציקוב עצמו הוא אשר ביקש להביא אותי אל
מיטת חוליו בבית החולים. מהשמועות עליו שקלטתי עוד במהלך ביקורי הקודמים
בבריה"מ כבר ידעתי, שאיש זה שנודע בכינוי 'הגאון מפולטבה', הוא תופעה ייחודית
בכל בריה"מ. הוא התמיד בלימוד התורה ללא כל הפסק, למרות כל השנים שבהן התגורר
תחת משטר קומוניסטי ואתיאיסטי אשר נלחם בחריפות נגד האמונה בה' ובתורת ישראל. חרף
כל זה לא שינה גאון וצדיק זה מאומה מאורח חייו, הוא המשיך להתייגע בעמל לימוד
התורה, ויחד עם זאת התמיד בכתיבת חידושיו, ביאוריו והברקותיו המקוריים על דפי
הגמרא אשר היוו את כל חייו".
והרב ברונשטיין ממשיך: "באותו יום
הרה גורל, למדתי על קיומה של עבודה מונומנטאלית נוספת שנכתבה על ידי ענק תורני זה.
כתב היד של 'תבונה' כרך ב' הכיל גם קטע מאוצר מדהים אחר שזה עתה הודיע לי הגאון
מפולטבה על קיומו - חיבורו הענק על הירושלמי, בן עשרים כרכים של כתב יד. בפגישה
נודע לי מקום הימצאם של עשרים הכרכים בבתיהן של שתי בנותיו. אירגנתי את הוצאתם
מבריה"מ בעזר ה', באמצעות השליחים הנאמנים של 'אל תידום'. לביצוע משימת הצלה
כבירה זו נדרשו בסך הכל ארבע עשרה שנים וקרוב לעשרים שליחים. אין לתאר את ההפתעה
המדהימה שעוררה הידיעה על גילוי האוצר התורני הזה בכל עולם התורה".
אלו חלק מהציטוטים מתוך המאמר ששיגר
אליי ידידי הסופר, ואני יצאתי מיד למסע חיפוש. פניתי אל הרב משה תמרין, השליח ורב
עיירת מלאכווקא, וסיפרתי לו כי אני מחפש את הקבר של הגאון הזה, והוא ענה לי מיד,
כי לפני כמה שנים איתר את הקבר בבית החיים העתיק במלכאווקא, וכשחקר אודותיו, שמע
שכאשר הרב אהרן חזן ביקר אצל הרבי לאחר שיצא מרוסיה, התעניין הרבי אודות גאון זה.
שוחחתי השבוע עם ידידי הרב אברהם חזן, השליח בעיר לוד, והוא סיפר לי על קשר עמוק
שהיה לאביו עם הגאון מפוטלבה.
מיוזמתו לפני מספר שנים, דאג הרב תמרין
לחיפוי מכובד של קבר הגאון, ועם הישמע ממני על היארצייט השישים שחל השבוע, דאג
שעובדי בית החיים ינקו היטב את המקום ולקח על עצמו לארגן מניין.
אתמול, יו"ד באייר, בדיוק 60 שנה
לאחר שהעניק את כתביו העמוקים והרבים למען הפצתם בישראל, ושעות מספר אחר כך עלתה
נשמתו הטהורה השמימה - עמדנו יחד מעל קברו, לאמירת תהלים כפי שנהוג. ר' חיים ניסן
באייאר אמר קדיש, וביקשתי מהרב וועלוול רפפורט שהבאתי איתי ממוסקבה, לומר כמה
מילים לזכרו של הגאון המנוח.
הרב רפפורט חזר על דברים ששמע בילדותו
במוסקבה מרבו הרב שניאור פינסקי ע"ה, שהיה ידידו של בעל ההילולא הגאון הפלאי
"דער פולטאבער גאון" רבי יצחק אייזיק קרסילשציקוב זצ"ל, בעל פירוש
ה"תבונה" על הירושלמי, שנודע כאחד מגדולי התורה בדורו ומגאוני העיר
פולטובה. כל ימיו הגה בתורה, הרביץ תורה ברבים, ואף כתב חידושי תורה לרוב, וגם
כשהמצב ברוסיה החמיר והתעצמו הגזרות כנגד לומדי התורה ושומרי מצוותיה, לא זנח את
תלמודו.
זכינו השנה יהודי מוסקבה לשמר את זכרו
של גאון פלאי זה, ובוודאי יעמוד לנו לזכות הנצחת זכרו לטובת נשמתו, וימליץ טוב
עלינו להיוושע בתשועת עולמים.
ב. החסיד המופלא
"אני מבקש לגשת אל עמוד התפילה
מחר בבוקר כשליח ציבור", פנה אלי ידידי הרב צבי פינסקי, מוותיקי השלוחים בעיר
פטרבורג. שלחתי אליו מיד את זמני המניינים השונים בבית הכנסת המרכזי, כדי שיבחר לו
את הזמן הנוח לו, ולמחרת אכן הגיע ונעמד להתפלל, לא לפני שהדליק חמישה נרות ואמר
את כל הקדישים. הרב פינסקי חוזר דרך מוסקבה לעיר שליחותו, לאחר ששהה בארץ הקודש,
ביושבו בעמק הבכא על פטירת אביו החסיד המופלא הרב ישראל ע"ה, שנלב"ע
לפני כשבועיים בירושלים בגיל 93.
זכיתי להכיר את ר' ישראל ע"ה,
שהיה ממייסדי בית הכנסת חב"ד בשכונת רמות א' בירושלים, שימש בו שנים רבות
כגבאי והיה הרוח החיה בקהילת חב"ד המקומית. אך ידעתי שבהיותו יליד מוסקבה
באותן שנים, הוא גדוש ומלא עם סיפורים על מה שהיה פה - במוסקבה. אם כן, ניצלתי את
ההזדמנות ופניתי לבנו - יבחלט"א הרב צבי הירש שיחי' שסיפר לי מעט על אביו
הדגול. וכך שיתף אותי השבוע:
"אבא שלי נולד במוסקבה למשפחה
חסידית ליובאוויטישית מדורי דורות. אביו ודודיו, מצד האב ומצד האם, היו חניכי
תומכי תמימים אצל הרבי מוהרש"ב. בילדותו ובנערותו, מרכז חסידי חב"ד
במוסקבה היה ב"חדר שני של ארכיפובה", משם היו לו זיכרונות רבים של
חסידים, התוועדויות ועוד. אני חושב, שהוא החל להתפלל במארינה רושצ'ה רק בסוף שנות
השישים.
באותה תקופה, החלו להתקרב ראשוני בעלי
התשובה של רוסיה. ואבא שלי שהיה אדם מאוד אנרגטי ופעיל מאוד, החל להתעסק איתם.
בתחילת השבעים הייתה יציאה גדולה מרוסיה, ומוסקבה התרוקנה מחסידים ומיהודים דתיים.
שני הסבים שלי, הרה"ח ר' שניאור
פינסקי מתלמידי ליובאוויטש, והסבא השני הרה"ח ר' יחיאל מיכל דורפמן, מגדולי
ברסלב - עזבו גם הם. אבא שלי נשאר כמעט היחיד מהמשפחות השורשיות, והוא המשיך לקרב
את מי שחיפש יהדות.
אצלנו בבית היו מתאספים. אמא שלי הייתה
מלמדת נשים למלוח עופות, הייתה מלמדת טהרת המשפחה, ואבא שלי החייה את מארינה
רושצ'ה. הוא לא היה לבד, היה גם את ר' געצ'ה, היה את ר' אברהם גנין המפורסם - שאבא
שלי בעצם קירב אותו, היו עוד מספר יהודים מבוגרים, וכמה בעלי תשובה חדשים וצעירים.
ב'שבעה' הגיע אלינו יהודי מבני ברק,
יהודי שיושב כבר 40 בכולל 'חזון איש' בבני ברק ולומד, מבחוץ הוא נראה ראש כולל,
והתברר שהוא התקרב במוסקבה בשנת תשל"ב-ג. והוא אמר כך: "באותן שנים היו
במוסקבה כשני מיליון יהודים, ומתוכם היו רק חמישה עשר שומרי שבת. כל ה- 15 הללו עסקו בהישרדות, חוץ
מר' ישראל פינסקי, שעסק בלהאיר את הסביבה".
והיהודי הזה היה מגיע אלינו קבוע, וכך
מצא עצמו שומר תורה ומצוות. הוא אמר שבכל חתונות ילדיו הקפיד לתת לאבא שלי ברכה,
למרות שהוא כיום רחוק מחב"ד, אבל הוא לא יכול היה לערוך חופה בלי ר' ישראל
פינסקי.
אבא שלי החייה אז את מארינה רושצ'ה,
ואף בהיותו יהודי צנוע מאוד שלא סבל שקר ותארים של שקר ולכן לא ישב על במות, אבל
באמת היה יהודי חסידי של פעם, בלי גינונים, אבל הרבה חיות ודביקות במה שצריך. אחר
כך בארץ ישראל הוא עסק במרץ בהקמת בית כנסת חב"ד ברמות ומקווה חב"ד
ברמות, ותמיד עסק במה שצריך למען
הציבור".
במהלך ה'שבעה', התבקשתי מהרב הראשי הרב
לאזאר שליט"א לשגר למשפחת פינסקי אגרת ניחומין ובה כתב בין השאר: "אביכם
הינו אבן פינה של בית הכנסת והקהילה היהודית במארינה ראשצ'ה, אבן מתוך אבני-יסוד
נאמנים, שלמרות החשכה העבותה מבחוץ, נפשם בהקה באור פנימי, וברבות הימים מעט מן
האור דחה הרבה מן החושך. הוא וחבריו חקוקים על כותל המזרח של יהדות רוסיה, הביטו
בעיניים פקוחות אל הסכנה, ובגאון יהודי יכלו לו. זכה וראה את בניו עושים חיל
ומעמידים עדרים לתורה ויראה, ובמיוחד העשייה של בנו החשוב יבחלט"א הרב צבי
שיחי', שהעמיד חיל גדול של בנים ובנות נאמנים לאבינו שמשמים, וידיו רב לו, כה ייתן
ה' וכה יוסיף".
ג. נפלאות ה'וטרן'
נולדתי בעיר 'סמולנסק', ובגיל 3 עברנו
לגור למוסקבה, ומאז - כבר 97 שנים אני 'מוסקביטש'... "אידיש אתה יודע?"
אני שואל, והוא מחייך ואומר שההורים שלו דיברו ביניהם אידיש, רק בלילה, כשאף אחד
לא שומע...
זה קרה בדיוק היום לפני 80 שנה. אייזיק
ווילענסקי, צעיר יהודי בן 20 וחצי, היה עם גדוד הטנקים שלו בגבול צ'כיה וגרמניה,
כאשר שמע על כניעת הנאצים וניצחון כוחות צבא האדום במלחמה הארורה הזו.
"התעוררתי משינה חפוזה ושמעתי את הבשורה, מצאנו מזקקה שעושים שם ספירט,
נכנסנו פנימה ולקחנו כמה בקבוקים לטנק - כך חגגנו אז את הניצחון", הוא מספר
בחיוך.
במשך ארבע שנים הוא לחם במלחמה נגד
הנאצים. תחילה בחיל הרגלים, ולצד חיילים רבים יהודים נוספים, הוא צעד את כל הדרך
מהעיר 'טבר' שבין מוסקבה לפטרבורג, דרך אוקראינה, ופולין עד הגבול עם גרמניה, שם
צורף לחיל הטנקים, עד לסיום המלחמה. "בלילה הלכנו וביום הסתתרנו", אמר
מתוך זכרון עמוק.
אייזיק, הוא אחד מתוך עשרות 'וטרנים'
יהודים ששרדו אז ונשארו עד היום, כדי לספר לנו - ובעיקר לדור הצעיר, את אשר חוו
וראו, ולנו לא נותר אלא לשמוע, להעריך, להוקיר ולהצדיע להם על הגבורה הגדולה.
לקראת חג הניצחון - 9 במאי, במלאות
שמונים שנה לסיום מלחמת העולם השנייה, ארגנו השנה במבצע מיוחד של ביקורי בית אצל
כל הוטרנים הרשומים אצלנו במרכז החסד, ומקבלים סיוע קבוע במשך ימות השנה. ערכות
מתנה ייחודיות הוכנו, גייסנו עשרות תלמידי ה'מתיבתא' ויצאנו לדרך, שהיתה מרתקת
ומופלאה.
בביקור אצל הגברת רחל קלמנובא נאלמתי
דום. דירה מטופחת ויפה, על גדות נהר מוסקבה הזורם, אשה מלאת שמחת חיים, שיום לפני
כן חגגה את יום הולדתה המאה! מאה ורדים אדומים יפהפיים נחו במספר וואזות שעל שולחן
הסלון. היא משתפת בהתרגשות מהמאמץ המלחמתי שלה כנערה יהודייה באותן שנים במפעל
טנקים, בו עבדו יום ולילה כדי לספק תחמושת אל החזית.
בגאווה רבה היא מראה לי את גלוית הברכה
שקיבלה מהנשיא פוטין, ורק לאחר שהנין הקטן נכנס לביתה כשהוא מלווה בהוריו, קמנו
בנימוס כדי לסיים את השיחה שנמשכה שעה ארוכה ומרתקת.
ובחזרה לאייזיק ווילענסקי, שכעבור שעה
קלה של שיחה, שמענו את צלצול פעמון הדלת. אייזיק קם מלוא קומתו, ולבש לכבוד האורח
הרם את חליפתו העטורה במדליות רבות. כשהוא נשען על מקלו, ניגש ללחוץ נרגש את ידו
של הרב הראשי שהגיע לבקרו לכבוד החג, עם סל גדול ובו מצרכי מזון רבים, זוג תפילין
ומזוזה בידו השנייה.
היו אלו רגעים שקשה לתאר במילים, ואף
התמונות שצילמתי לא יכולות להביע את המראה, כאשר הרב ואייזיק המארח שותים וודקה
ומאחלים זה לזה אורך ימים ובריאות. אייזיק מתבל את דבריו בסיפורי חייו וחיי אביו:
"אבא שלי עבד כל חייו במפעל מלט בשכונת מארינה רושצ'ה. החיים לפעמים עושים
סיבוב ומחזירים אותנו למקום שבו הכל התחיל!" הוא אומר בחיוך.
הרב מתכופף אל אייזיק הישיש, מסייע לו
להפשיל את השרוול של יד שמאל, ואט-אט מניח לו תפילין - בר מצווה בגיל מאה. אייזיק
וויליענסקי מניח כעת לראשונה בחייו תפילין! אומר את הברכות וקורא "שמע
ישראל", מילה במילה אחר הרב.
רק לאחר קביעת מזוזה בפתח הדלת, ולאחר
שתיית תה, ושוב קצת וודקה, עם 'סילודקה' שהרב הביא ואייזיק התמוגג מהם בהנאה רבה -
רק אז נפרדנו מהמארח, הוטרן המופלא.
ולתמונת השבוע: זכרון מופלא
ביום שני - ז' באייר, עם מלאות
ה'שלושים' לשמש בית הכנסת המרכזי ר' צבי הירש גרז'וי ע"ה, עלינו בשעות הבוקר
אל בית החיים, מניין יהודים, יחד עם רעייתו שתבלחט"א מרת אלה ואחותו שהגיעה
עם בתה מארץ הקודש. מול המצבה המספרת על "איש ישר, שעסק בצורכי ציבור באמונה
ובמסירות".
ואמש - יום חמישי, נערך אירוע מרכזי
ומכובד בהיכל בית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה", לזכרו ולכבודו של
גרישא, מיודענו האהוב והבלתי נשכח.
זה החל בדברים שפתח מנהל הקהילה הרב
מרדכי ויסברג, שקישר את הפרק הראשון במסכת הראשונה "ברכות" עם תפקידו של
גרישא כשמש בית הכנסת. מסכת שלמד במשך שלושים הימים, כפי שרבים מהקהילה לקחו
להצטרף לסיים כל המשניות עד ליום השלושים.
זה המשיך בהנצחת חדר הכנסת אורחים לשם
החדש: "גרישא'ס צימער", על שמו ולזכרו. חדר בו השקיע את כוחו ומרצו במשך
שנים רבות, להשקות ולהאכיל מטף ועד אורחים רמי מעלה, שתמיד שמחו לראותו, והוא שמח
לשרת את באי בית ה' באמצעות פרויקט נפלא זה, לו גייס במשך השנים מיליוני רובלים
בסדר מופתי ומסור.
יו"ר הקהילה הרב ברוך גורין העלה
זכרונות מרתקים מחייו של גרישא, כמו עוד מספר אנשים שכובדו לדבר בפני הציבור
הגדול, שהתאסף במטרה לכבד ולזכור ולעשות לטובת נשמתו, לאיש ששני עשורים מחייו
הקדיש למען הרבים.
את המשא המרכזי נשא הרב הראשי הרב
לאזאר שליט"א, שפתח בדבריו בלימוד המשנה האחרונה במסכת "עוקצין",
ובהמשך אמר: "כאשר מסתלק יהודי מן העולם, עלינו ללמוד ממעשיו הטובים ודרכו
בעבודת ה', וכפי שהיו שגורים על לשונו של הרבי דברי שלמה המלך 'והחי ייתן אל לבו'.
הרבה למדנו מגרישא ע"ה בשנים
הרבות שזכינו לשהות במחיצתו. ניתן לדמותו לרבי עקיבא, שבשבחו אנו עוסקים בימי
ספירת העומר, שהחל ללמוד תורה בהיותו בא בימים, אך עשה זאת במלוא המרץ וההתמסרות.
בתלמוד מסופר כי רבי עקיבא התחזק בלימוד התורה כאשר ראה את טיפות המים שוחקות סלע
אבנים קשה, והבין שבכוח הרצון וההתמדה אפשר להתעלות בכל מצב בו מצויים בחיים.
בימים ההם היה הוא כבר כבן חמישים,
בעיצומם של חיים מלאים. אך מיד התמסר ללימוד התורה, החל ללמוד לשון הקודש והשקיע
בזה כוחות רבים. גרישא לא החסיר אף שיעור, ועד מהרה אף התחיל ללמד בעצמו שיעורים
למתחילים. בסיום כל שיעור היה ניגש עם שאלות, ומעולם לא הסתפק בתשובה פשוטה - תמיד
היה מברר את הדברים ביסודיות עד לבהירות מלאה. לא לחינם נהג כך, שכן למחרת הוא
עצמו כבר לימד את הנושא ליהודים אחרים, כדי שגם הם יבינו היטב.
היו לו דעות משלו, גרישא היה אדם
אינטלגנטי, איש חושב, רצה להבין הכל, אבל כשנוכח לראות שפעמים ההבנה שלו מתנגשת עם
רעיון תורני, עם דברי רש"י, עם תוכן המובא בספר אחר - הוא ביטל את דעתו וקיבל
את הדברים בתום לב, במסירות והתמסרות, והדוגמאות לכך רבות.
לאחרונה הוא אמר לא אחת: הלוואי ואזכה
לחיות עד גיל 77. בתורת החסידות מובא שחיי האדם הם שבעים שנה, כי על האדם לתקן את
שבע המידות שלו, כפי שהן כלולות מעשרת כוחות הנפש; יתרה מזו, "כל השביעין
חביבין", כלומר: המספר שבע חביב על הקב"ה. וכאן אירע דבר פלא: גרישא חגג
את יום הולדתו ה-77 בשבת, ז' בניסן - ביום השביעי של השבוע וביום השביעי של החודש,
ובחודש השביעי (החל מתשרי). ולמחרת - הסתלק לבית עולמו, כפי שנאמר בצדיקים
שהקב"ה ממלא את שנותיהם מיום ליום.
דמותו הפלאית ופעלו המסור לקהילה, הם
שיעור מאלף בעבורנו. שיעור שנזכור ונעביר לילדינו, כפי שנאמר בתהילים פרק
ע"ח, אותו החל גרישא לקרוא ביומו האחרון, יום הולדתו: "ולא נכחד מבניהם
- לדור אחרון מספרים תהילות ה' וגבורותיו ונפלאותיו אשר עשה" תמיד נספר, שהיה
אצלנו אדם מיוחד כזה, שהעניק לנו שיעור גדול: הראה לנו שאם יש אמונה ורצון - אין
דבר שאינו אפשרי"!
לאחר דברי הרב שליט"א, הזמנתי
אותו לכתוב את האות הראשונה בספר התורה החדש אותו אנו מתחילים בע"ה לכתוב
לזכרו ולעילוי נשמתו של השמש, שהיה אגדה בחייו ויישאר חקוק בלבנו לעד!
גוט שבת!
שייע
תגובות
הוסף רשומת תגובה