ב"ה
רגעי השבוע - פרשת חוקת
הפעולה היומית המשולשת שגדולה ממצוות עשה / בקשתה המרגשת מהאשה הצדקת במוסקבה / בקשת העורך לתמונה אחת ששווה אלף מילים / תיירות הפנים שהגיעה לשיאה ברחבי המדינה הגדולה בעולם
א. אל תפרוש מן הציבור
כעת מרגישים בחסדי שמים - התאוששות
מסוימת, ושוב רואים יותר אורחים ופנים חדשות, בהם מטיילים או אנשי עסקים, שבביקורם
במוסקבה יקפידו להגיע לבית הכנסת ולהתפלל במניין, לאכול או לקנות מזון כשר במסעדות
שבבניין. תופעה המזכירה את הזמנים בהם הטיסות והקשר הישיר עם מדינות אירופה
וארה"ב היו פתוחים וזורמים, ושיירות מצויות היו דברים שבשגרה; ובהתאם לכך,
מנייני התפילה היו עמוסים, קולות התפילה והלימוד מילאו את חלל האוויר בבית הכנסת
המרכזי "מארינה רושצ'ה".
לא כן כאשר השערים נסגרו בעקבות המצב
עם שכנינו הקרובים והרחוקים, ובמיוחד מאז תקופת הקורונה, בהם התרגלו אנשים להתפלל
לבדם בביתם, ובכך נגרם המצב שבתפקידי כגבאי בית הכנסת, היה עליי לחפש כיצד לעודד
ולעורר את הציבור להגיע להתפלל דווקא בבית הכנסת ובמיוחד ב'מניין' של מתפללים, כפי
שפוסק האדמו"ר הזקן בשולחן הערוך שלו: "לעולם ישתדל אדם להתפלל בבית
הכנסת עם הציבור, ואף על פי שיכול להתפלל בביתו בעשרה, מכל מקום ברוב עם הדרת
מלך".
וכמו בכל דבר שצריכים להשקיע בפרסום,
וכבר הובטחנו ש"חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם", אספתי מאמרי
חז"ל וקטעים שונים בדבר חשוב ונעלה זה, ויחד עם עמיתיי המשמשים בקודש בבית
הכנסת המרכזי, יצאנו השבוע בקמפיין מיוחד שיימשך בע"ה מספר חודשים. בשונה
מבית כנסת רגיל בכל העולם היהודי, כאן, רוב המתפללים, הם כאלו שלא זכו לגרסא
דינקותא, בדמות אבא המקפיד על שלוש תפילות ביום, ואף פחות מכך, לצערנו. ואלו שזכו,
ואכן גדלו בבית כזה המקפיד על תפילות בציבור, פה - האחריות הרבה יותר גדולה להוות
דוגמה של התנהגות יהודית, בהגעה קבועה בכל יום - שלוש פעמים, בלי ויתור ובלי
תירוצים, לתפילה קבועה בציבור.
בשו"ע פוסק האדמו"ר הזקן:
"תפילת הציבור אף על פי שהיא מצווה מדבריהם - היא גדולה ממצוות עשה של תורה,
הואיל ומקדשין בה ה' ברבים, שהרי מותר לעבור על מצוות עשה של תורה ולשחרר עבדו כדי
להשלימו לעשרה". - זה כמובן אחד מתוך הקטעים הרבים, שיתפרסמו בשבועות
הקרובים, בזה אחר זה, עם עיצוב עכשווי ומושך.
כאחד שגדל בסביבה חרדית בשנותיי
הצעירות, יודע אני להעריך מה שזכינו כאן בבית הכנסת העומד תחת הנהגתו המסורה כל-כך
של מורנו הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א - יש לנו כל מה שיהודי צריך: מקווה צמוד
מרווח ונקי ביותר, קפה וכיבוד קל 24 שעות, ספרייה תורנית עשירה ומסודרת, אולם בית
כנסת גדול, מרווח ונקי במיוחד, ומעל הכל - סדרת מנייני תפילה קבועים החל משעות
בוקר מוקדמת ועד כמעט חצות הלילה.
בילדותי הכרתי בית כנסת שהיה ממוקם ליד
מגורי הוריי שיחיו, שלא שפר מזלו ואנשים דילגו עליו והלכו להתפלל במקומות אחרים.
לעומד בראש בית הכנסת עלה רעיון, והוא החל לשלם למספר אברכים תשלום מסוים ובכך
הבטיח את קיומו של רוב המניין והצליח לייצב את המניין הקבוע. לימים, כשהתווספו עוד
אנשים, הוא רצה להפסיק את התשלום. הוא התייעץ עם אאמו"ר שיחי', שאמר לו
להמשיך לשלם הלאה, ואכן הוא שמע בקולו ובזכות זה, המקום פעל למישרין ולא נפל.
דוגמה זו, עמדה מול עיניי כשייסדתי לפני שנים רבות את מניין שחרית המוקדם מאוד
בבית הכנסת. שילמתי, ואני עדיין משלם למספר קטן אך קבוע של מתפללים, וגם כשמספר
המתפללים במניין זה הגיע לשלושים וארבעים לא הפסקתי. דבר שהוכיח את עצמו כנכון
בתקופות השונות אותן הזכרתי לעיל. וב"ה המניין ממשיך בקביעות מדי יום ביומו,
לצד מניינים רבים עם שליחי ציבור מסודרים וקבועים המקפידים על הזמנים ותפילה בקול
ובנעימות.
"עיקר הפרנסה היא מברכת ה', אף
שצריכים לעשות כלי בדרך הטבע לשם כך. לפיכך יש להיזהר שעסק הפרנסה לא יהיה על
חשבון התפילה בציבור וקביעת עיתים לתורה, שהרי לא יתכן לייחס לכלי חשיבות מרובה
יותר מאשר הברכה שהיא מקור השפע!" - כך כותב הרבי הרש"ב נ"ע.
ב. מי ימלל גבורות
עם שני מקלות הליכה היא הגיעה אליי,
והמאמץ הגדול ניכר ונשמע היה בדיבורה. מיהרתי להגיש לה כיסא ולהציע משהו לשתות.
רוב הפעמים שנפגשנו לאחרונה זה היה בביתה, כשאני וזוגתי שתחי' מגיעים אליה לבקרה
בביתה, לשמוח איתה במועדי ישראל, ולהקשיב לסיפורי החיים המרתקים שלה, מהם הבאתי
מעט מעל במה זו.
"עברתי לאחרונה ניתוח נוסף על
העיניים, ובכל זאת, הראייה נחלשת לי והקריאה בספר קשה עליי" - היא פותחת מיד
למטרה לשמה טרחה והגיעה במיוחד. היא מספרת שביום-יום, היא משתמשת ב'טאבלט' והיא
יכולה להגדיל את הטקסטים ובכך מתגברת על קושי הקריאה, "אבל בשבת, אני צריכה
ספר עם אותיות גדולות" - היא מבקשת בכל לשון של בקשה.
"איזה ספר?" אני שואל, והיא
מבקשת ספר תהלים ושיהיה בלשון הקודש, לא ברוסית! "אשתדל בעזרת השם ועד שבת
אביא לך" אמרתי לה לפני שנפרדנו, ואני מיהרתי לחפש איך לעזור לה.
מול עיניי עמדו המילים מפתגמו הידוע של
הרבי ה'צמח-צדק': "אילו ידעתם כוחם של פסוקי תהילים ופעולתם בשמי-רום, הייתם
אומרים אותם בכל עת. תדעו, שמזמורי תהילים שוברים כל המחיצות, ועולים בעילוי אחר
עילוי בלי שום הפרעה, ומשתטחים לפני אדון עולמים, ופועלים פעולתם בחסד
וברחמים".
גברת נינה זעווינא היקרה שתחי',
שממרומי גילה, הנושק לגיל מאה בלי עין הרע (!), יושבת בביתה ובכל יום מקפידה על
תפילה מתוך הסידור, הקשבה לשיעורי תורה ואמירת תהלים - וטורחת בגופה ונפשה למצוא
ספר ממנו תוכל לקרוא תהלים גם בשבת - זו תופעה מדהימה ומרגשת, במיוחד על רקע החיים
שלה, וחזרתה בתשובה לפני כמה עשרות שנים.
זקני השל"ה הק' כותב: "מי
שחשקה נפשו לדבקה בו יתברך ובשבחיו, ידבק עצמו בספר תהילים". והבעש"ט
הק' אמר, שעל-ידי אמירת תהילים יכולים לבטל את הקטרוגים, כנרמז בפסוק "מי
ימלל גבורות (ישבור ויבטל את ה'דינים' הקשים)
ה' - ישמיע כל תהילתו".
השבוע ביום ראשון היא הייתה כל כך
מרוגשת, לאחר שבשבת הצליחה לקרוא מתוך ספר גדול במיוחד שהצלחתי בס"ד להשיג
ולשלוח לביתה - ואין בי ספק, שזכות אמירת התהלים שלה, מגן בעדנו ובעד כל יהודי
מוסקבה!
ג. זרעו בחיים
"אני מחפש 'תמונת אילוסטרציה'
למאמר על י"ב תמוז. משהו שמבטא את ניצחון היהדות בבריה"מ. יש לך
משהו?" - זו הייתה בקשתו של הרב מנחם ברוד, בראשית השבוע, עבור המאמר השבועי
הקבוע שלו, בעלון הפופולארי "שיחת השבוע", שכמדי שנה, הוקדש לקראת חג
הגאולה י"ב תמוז שיחול בשבוע הקרוב. ניסתי לכוון ולמצוא משהו שיש לי זמין.
"אולי ריקוד של תמימים בכיכר האדומה?" - הוא הציע, אך לא מצאתי אצלי
תמונה כזו בארכיון התמונות שבטלפון הנייד.
נזכרתי כי שעה קודם לכן קיבלתי מספר
תמונות המתעדות את מצטייני הישיבה לצעירים במוסקבה, שזכו וטסו לרבי לכבוד ג׳ תמוז,
לאחר מבצע לימוד מיוחד בן מספר חודשים. ובאחת התמונות, מצולמים הבחורים עם הצוות,
ובאמצע מייסד הישיבה הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א - על רקע בניין 770.
"אז והיום. בימים ההם השלטון סגר
ישיבות; כיום הישיבה במוסקבה פורחת והמצטיינים נוסעים לחצר הרבי" - זו הכותרת
שהרב ברוד ציין מתחת לתמונה המרגשת, המעטרת את המאמר הנפלא שלו, שהתפרסם שלשום
ונפתח במילים אלו: "יש מי שיסבירו למה אי אפשר, ולעומתם אנשי האמונה ועוז
הרוח לא יירתעו גם בפני הקשיים הגדולים ביותר, ויוכיחו שאפשר לגבור על כל
המכשולים".
אתמול נחשף בערוץ 'ליובאוויטש לעבט'
קטע וידיאו בן כעשר דקות, שצולם ביום הזה, בדיוק לפני 31 שנה, בסמיכות לאוהל הרבי
- שיחה שנערכה באנגלית עם הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, שהגיע יום או יומיים
לפני זה בטיסה בהולה מרוסיה לארה"ב. בדמעות שליש, שלושה ימים לאחר היום הנורא
ג' תמוז ה'תשנ"ד, הוא מדבר מתוך כאב עצום מלווה בבכי, שיחה מלאה בגעגועים
לרבי, ומחשבות איך להנחיל את תורת ומורשת הרבי לדורות הבאים.
הצוות המסור שלנו במערכת "מבשר
טוב מוסקבה", תרגם את הטקסט ללשון הקודש, ולאחר עריכה העליתי אמש את הווידאו
בפלטפורמות השונות ברשתות. כי המילים שהרב אמר אז - לכאורה בלי להתכונן מראש,
מילים שיצאו מתוך לבו השבור לרסיסים אך באמונה יוקדת ואיתנה - הן בדיוק אותן
מילים, שאני, כמו כל אחד המקשיב כאן בקהילה ובכל מקום שהרב מוזמן לדבר - שומע אותן
בקביעות. כי אלו מילים אמיתיות. הן שורש ויסוד של כל יהודי, ובמיוחד שליח של הרבי
- אמונה בצדקת הדרך בלי פשרות וללא שאלות!
הדברים נוקבים, ברורים וחדים, וכדאי
לכל אחד לראות ולהקשיב בעצמו. את כולו לא אביא כאן בגלל האורך, אך לפחות את
הפתיחה.
וכך פתח הרב שליט"א את דבריו
המרגשים, שכאמור מתורגמים מאנגלית: "אין שום ספק אצל אף אחד מאיתנו שהרבי
איתנו. הוא לא עוזב אותנו לבד, ואנחנו צריכים להמשיך לעשות את מה שהוא הורה לנו
לעשות. כשהגעתי לכאן ועמדתי ליד הרבי, הרגשתי פשוט שכל מה שאני צריך - הרבי ידאג
שאקבל. איך? אני לא יודע. אבל הרבי ייתן לנו כוח להמשיך ולעשות את מה שאנחנו
צריכים לעשות".
בהמשך אומר: "וכשאנחנו ממשיכים
ועושים את מה שהרבי ביקש, באמת משתדלים ללכת בדרכיו, אנו יודעים שלפחות עושים משהו
כדי לשמור אותו קרוב אלינו, חי בתוכנו. השליחות שלנו היא לעשות מה שהרבי אמר -
להפיץ יהדות, לקרב יהודים, לעזור אחד לשני, והעיקר - להכין את העולם לגאולה. זה מה
שהרבי אמר בהתוועדות האחרונה - וזה מה שאנחנו חייבים להמשיך לעשות".
"...הילדים הגדולים שלי זכו לראות
את הרבי פעמים בודדות, והקטן ביותר אפילו לא זכה לראות אותו בכלל. אבל אין ספק
שאנחנו חסידים של הרבי, הם חסידים של הרבי, כולנו ילדים של הרבי. והתפקיד שלנו -
ללמד אותם, בעיקר על ידי דוגמה אישית, כי סיפורים ומילים יכולים להשפיע - אבל
דוגמה חיה משפיעה יותר מכל".
"…והעיקר - הרבי תמיד דרש ללכת
קדימה, לעשות עוד, להיות בשמחה, לדעת שאנחנו באמת עושים משהו שמקרב את העולם
לגאולה. גם היום - הרבי לא יעזוב אותנו לבד, כי אין לנו למי לפנות חוץ ממנו. אני
בטוח שהרבי ימצא דרך להמשיך לעורר בנו השראה, ללמד אותנו ולהשיב לנו תשובות".
"...לפני שעליתי לאוויר, כתבתי
לרבי מכתב - פדיון נפש כנהוג, אבל הרגשתי שזה לא סתם פדיון - זו פנייה אישית לרבי.
ביקשתי ממנו שימשיך לתת לנו כוח להמשיך לעשות מה שהוא ביקש מאיתנו, אבל גם שימשיך
לקיים את מה שהבטיח - להביא את המשיח ולהמשיך להנהיג אותנו. ביקשתי על משפחתי, על
היהודים במוסקבה, על כל היהודים בעולם - שה׳ ירחם עלינו ויוציא אותנו מהגלות הזו.
זה העיקר"!
ולתמונת השבוע שלי: מסעות התלמידים
ציינתי לעיל את התמונות שקיבלתי ממסע
תלמידי הישיבה קטנה לרבי, ואני נזכר בתמונות נוספות שהגיעו אליי, ממסעות שונים
שנערכו השבוע ובשבוע שלפניו, לאחר שנת לימודים רצופת עמל ויגיעה בתורה ויראת
שמיים, של מסיימי הכיתות הגבוהות במוסדות החינוך והתורה של מוסקבה. מסעות רוחניים
וחינוכיים ברחבי רוסיה, כדי לציין את שקידתם ולהביע הערכה על עמידתם בכל תנאי
מבצעי הלימוד האינטנסיביים שנערכו במקביל בכל המוסדות.
מזה כשלוש שנים, עקב המצב המיוחד
ברוסיה, הגיעה תיירות הפנים לשיאה, ואזרחי המדינה גילו את יופי הבריאה והצמיחה
הפרוסים ברחבי המדינה הגדולה בעולם. אליהם הצטרפו כעת התלמידים מכל מוסדות הלימוד,
ונתגלתה להם גדלות הבורא בבריאתו. מסעות, ששילבו לימוד והעמקה, חקר ההיסטוריה
המפוארת של עם ישראל וקדושת הטבע, אשר הותירו רושם עז על נשמותיהם הצעירות והצמיחו
בהן יראת שמיים ואהבת ה' עמוקה. מראות הנוף עוצרי הנשימה, צבעי הבריאה העזים,
והניחוח הקדוש של מקומות מסירות נפש יהודית, נשזרו יחדיו, לחוויה בלתי נשכחת
שתלווה את התלמידים כל ימיהם, שקידשו שם שמים בהליכתם והתנהגותם, תוך ניצול כל
הזדמנות ללמוד וללמד.
מסיימי מחזור שנת הלימודים
ב"מתיבתא" יצאו למסע רוחני וחינוכי, מלווים בר"מ המסור הרב משה
ברוך בייניש. תחילה, הם פקדו את העיר 'פטרבורג', שם שקעו במקומות הקשורים
להיסטוריה של חסידות חב"ד, עדות חיה לכוחה של היהדות לפרוח גם בתנאים הקשים
ביותר. משם, המשיכו התלמידים במסע מיוחד נוסף, כפרס על הצטיינותם, לעיר 'קרליה',
המלאה בטבע בראשיתי עוצר נשימה. יערות עד ירוקים, אגמים צלולים ונהרות שוצפים,
שימשו כרקע להתבוננות פנימית על פלאי הבריאה. התלמידים חשו כיצד "השמיים
מספרים כבוד קל", וכיצד כל עץ ואבן זועקים את גדולתו של הבורא ברוך הוא, והכל
נשזר יחד לחוויה של התעלות וחיבור עמוק לבורא עולם.
תלמידי בית הספר היהודי "מיר
אינטלקט", שעמדו בהצלחה מופלגת במבצע לימוד ספר התניא קדישא, זכו גם הם לטיול
מרתק בן יומיים בעיר 'קלינינגרד' - מובלעת רוסית באירופה. יחד עם רב בית הספר הרב
דוד אוסאדצ'י, הם סיירו במקומות יפים ומרתקים של טבע ובמקומות הקשורים להיסטוריה
של העיר, לרבות אתרים בעלי חשיבות יהודית, שם התחברו למורשת העשירה של הקהילה
היהודית המקומית וראו מקרוב את פעילות השלוחים המסורים.
לא רק טיולים והתבוננות בטבע. תלמידי
הכיתה הגבוהה בתלמוד תורה "חדר מנחם" יצאו למסע מסוג שונה לחלוטין: שבת
שליחות בעיר 'קוסטרומה' עם השליח המסור הרב ניסן רופו, תחת הדרכתו הנאמנה של המחנך
הרב אברהם זקס, שערך לתלמידים סיורים מרגשים במקומות בהם שהה כ"ק הרבי
הריי"צ נ"ע לפני 98 שנים, וחשו את אווירת המקום והזמן בו פעל הרבי לאחר
שהוגלה לעיר זו.
קבוצת תלמידים מצטייני הישיבה הגדולה
והוותיקה "תומכי תמימים", ששקדו על תלמודם בהתמדה וזכו להגיע לפסגות
הישגים, זכו בפרס מיוחד: מסע בן יומיים לעיר 'פטרבורג' רבת החן, בליווי בני היקר
הר"מ הרב שאול שמעון שיחי' שהיה להם במשך השנה שחלפה למורה דרך, לא רק בנתיבי
העיר אלא גם בנתיבי הנפש. בפטרבורג, חוו התלמידים את תופעת ה"לילות
הלבנים" המיוחדת, כאשר אור השמש אינו שוקע לגמרי וצובע את השמיים בגוונים
מופלאים - עדות חיה ל"מה רבו מעשיך ה'" ולחכמתו יתברך בבריאת עולמו. לצד
ההתפעלות מנופי הטבע, סיירו התלמידים במקומות הקדושים וההיסטוריים הקשורים לתולדות
חב"ד בעיר, שם חשו את ניחוח עבודתם של אדמו"רים וחסידים שפעלו בה
במסירות נפש. המפגש עם המורשת המפוארת חיזק את לבבותיהם, והצית בהם להבה של אהבת
התורה וחסידות.
מסעות אלו - שנערכו בתמיכתו הגדולה של
הנדיב הרב יהודה דווידוב - היו מסעות של התחזקות באמונה, קבלת עול תורה ומצוות
והתעלות רוחנית, והם מהווים נדבך חשוב בחינוכו של דור העתיד, שיהיה נאמן לתורה
ולמצוות, ולהמשיך בהפצת המעיינות שבזכות כך "קאתי מר" במהרה בימינו ממש.
גוט שבת!
שייע
תגובות
הוסף רשומת תגובה