פרשת קרח
ב"ה
רגעי השבוע - פרשת קרח
מששת הימים ועד שנים עשר הימים / הדולר השלישי עם הברכה המיוחדת / התרמת צ'ארדי לתורם קבוע / המצאה לריתוך ותכנון להפגנה
א. על ניסך ונפלאותיך
"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא
תקום". לפני מספר חודשים רכשתי כרטיס טיסה ממוסקבה לארץ הקודש, כדי להשתתף
בחתונת בת אחי היקר, שנערכה אמש. הכל היה מתוכנן ומסודר, עד ההודעה מטעם חברת
התעופה שלאור המצב המלחמתי בארץ - הטיסה בוטלה. עוד ניסיתי לטוס דרך מדינה אחרת,
אבל גם זה לא צלח. בגופי אומנם שהיתי כאן, אך בנשמתי הייתי עם שמחת המשפחה.
ומתוך הודיה לה' יתברך על הנס הגדול
שזכינו לראות השבוע, לאחר שסכנת כליה חלילה ריחפה על היישוב היהודי בארץ הקודש,
מצד מעצמה פרסית עם אובססיה להשמדת ישראל - ישבתי עם ילדיי שיחיו, וסיפרתי להם את
החוויות שעברתי בילדותי במלחמת המפרץ, שניהל נגדנו נשיא עיראק סאדם חוסיין
ימ"ש. האיומים הגדולים שהיו עלינו באותה תקופה במשך זמן רב. היו כאלו שנתקפו
בפחד - ואנו החסידים, הקשבנו ושמענו בברור את דברי הרבי, שאין מה לפחד - והם רוממו
אותנו והפיחו תקווה ושלווה אצל מיליוני יהודים מאמינים.
גדלנו הרבה על סיפורי ההורים שיחיו
מ"מלחמת ששת הימים", על הדרמות והפחד שהיו לפני ותוך כדי, על האפשרות
לחזור מאז להתפלל בכותל המערבי ובעוד מקומות קדושים, על מעשי גבורה רבים, המון
פעולות חסד של אנשים פשוטים, ומעל הכל, נסים ונפלאות שהעולם עמד אז משתומם.
לא יודע באיזה שם ייקבע לדורות מה שקרה
השבוע. "מבצע עָם כְּלָבִיא", או "מלחמת חרבות ברזל", אולי
"מלחמת ישראל-איראן", ויתכן "מלחמת 12 הימים", כפי שכינה זאת
המחותן הראשי דונלד טראמפ. אך אין בי ספק, שהילדים שלנו יוכלו בעזרת השם בבוא היום
לספר לדור הצעיר שלהם, על הנסים שהם חוו הפעם, וייתכן שהם אף גדולים יותר ממלחמת
ששת הימים.
סדרת מאורעות שנראים חסרי קשר התרחשו
בזה אחר זה, מה שלבסוף מתברר שכולם חברו לישועה הגדולה ולמהפך של 180 מעלות, וכל
האירועים הלא-קשורים לכאורה, מתחברים לסימפוניה מושלמת להצלת עם ישראל.
את היקף התוכנית השטנית של שונאינו,
ראינו הפעם במוחש, החל בטבח שמחת תורה לפני כשנה וחצי, ועד טיל בליסטי בודד שנורה
בראשית שבוע זה לעיר באר שבע, כשאיראן כבר חבולה כהוגן.
בחסדי שמים מרובים זרועות הפרוקסי
נגדעו, חיל האוויר של ישראל עושה בשמיה של איראן כרצונו. וכל הסכנה העצומה שנמתחה
על פני שנים נמחקה באופן מדהים. וכל זה, בזכות ההבטחה האלוקית על ארץ ישראל, שהיא
"ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה".
ב. שלח לך לדעתך
בשבת שעברה, עם סיום הלימוד הקבוע בספר
'ליקוטי תורה', בדקות שנותרו לפני התחלת תפילת שחרית, התפתחה שיחה ביני לבין
ידידי, החברותא הקבועה הרב דוד מונדשיין. משום-מה עלה שמו של האדמו"ר ממאקווא
שליט"א, אשר יושב בעיר 'קריית אתא' בארץ ישראל, ושמו נישא בהערכה בפי רבים.
איש מורם מעם, שמכתת רגליו בקברי צדיקים בכל העולם; הערצתו לרבי מן המפורסמות,
והוא מגיע בכל ביקורו בארה"ב להתפלל באוהל הרבי.
ר' דוד נזכר בערגה על טיסה שהייתה לו
בבחרותו מארה"ב לישראל, ולידו כאחד האדם ישב אדמו"ר זה, שלמראה בחור
חב"די, פתח איתו בשיחה ארוכה על הרבי מליובאוויטש, ורצה לשמוע ממנו כל מה
שקרה השבת אצל הרבי. מה הוא דיבר ואיך התנהג. כל פרט.
"אני נזכר כעת, שזה אכן היה בדיוק
בשבת זו, פרשת 'שלח', בשנת תשמ"ח", מספר לי ר' דוד, ומסביר כי זו היתה
שבת שלפני יום הולדתו, ומיד אחרי נאלץ לטוס לארץ ישראל, בכדי להסדיר את צו הגיוס
שנשלח לבית הוריו.
השיחה המרכזית של הרבי באותה שבת,
נסובה על הקשר של פרשת שלח לשבת מברכים תמוז שבסיום חודש סיון; על כיבוש הארץ
שצריך להיות על פי טבע ושילוח המרגלים "לדעתך"; וכן בעבודת האדם; הוראה
על אופן קיום השליחות ועוד. הכל רצה לדעת האדמו"ר - השכן לאורך הטיסה.
כפי שנוהג כל בחור בישיבה המרכזית בחצר
הרבי, הוא הכניס מראש פתק לרבי על תוכניתו וביקש ברכה. את הפתק העביר דרך מזכירו
של הרבי, הרב בנימין קליין ע"ה, שאמר לו שבנושא זה כנראה לא יקבל תשובה
רשמית. אך ר' דוד זכה, וקיבל מענה נפלא בדרך אחרת.
זה קרה ביום ראשון, כאשר יחד עם אלפי
אנשים, הוא נעמד בתור בחלוקת הדולרים לברכה, והרבי הגיש לו בהפתעה שלושה דולרים
בזה אחר זה. על הראשון אמר, שזה לכבוד יום ההולדת, על השני בירך שזה לכבוד הנסיעה
לארץ הקודש, ועל השלישי התבטא ל'בשורות טובות'! ואכן, לאחר קבלת הפטור המיוחל, חזר
להמשך הלימודים בחצר הרבי.
ג. מהולל בתשבחות
זה היה באקראי, שיחה של דקה או שתיים,
אבל המחשבות שהיו לי אחר-כך, העסיקו אותי במשך שעות ארוכות. במהלך ימי השבוע
נזכרתי בהם כמה פעמים, וכשנלמד השבוע בפרק ד' בפרקי אבות: "בן זומא אומר,
איזהו חכם? הלומד מכל אדם", הרי זה האיש שממנו אני רוצה ללמוד, גם כשהוא צעיר
ממני בהרבה.
וכך הוא מספר לי: "קיבלתי שיחת
טלפון מחבר מאוד קרוב, שביקש ממני לתרום לו לצ'ארדי שהוא עורך בימים אלו, לטובת
מוסד חינוכי אותו הוא מנהל באחת מערי ארה"ב. תוך כדי שיחתנו, הוא כבר שולח
אליי לטלפון קישור לאתר להיכנס ולהרים את תרומתי, במערך גיוס שהוא עורך בימים אלו.
אמרתי לו 'אני הרי כבר תורם לך'! והחבר לא הבין במה מדובר".
זה שסיפר לי את מה שקרה עמו - שליח יקר
ורב ערך כאן ברוסיה - ככל שידוע לי, הוא לא משופע בכספים מיותרים, ואף הוא עצמו,
חי מאוד בצניעות וחוסך מפתו בעבור הקהילה שלו ולמען אנשים הזקוקים לעזרה כזו או
אחרת. ובכל זאת, הוא מרבה בצדקה ומקפיד כמובן על מעשרות.
"לפני מספר שנים פנה אליי אותו
ידיד לעזרה, ויחד עם זוגתי החלטנו לתרום לו באמצעות 'הוראת קבע' לשנה, לחשבון הבנק
שלו שיש לו בישראל. חלפה שנה, וביוזמתנו החלטנו להאריך לעוד מספר שנים את התרומות,
ומדי חודש מועבר אוטומטית מחשבון הבנק שלנו סכום קבוע לאותו חבר. וכעת, כאשר ביקש
תרומה לצ'ארדי שלו, הופתעתי, והגבתי לו כי אני כבר תורם לו בקביעות זה מספר
שנים".
"החבר בתגובה כמעט התעלם, אמר
תודה חפוזה, והזכיר שוב את מה שביקש לתרום לו בגיוס ההמוני שהוא עורך כעת".
התעניינתי מיד אצל בן-שיחי כיצד הוא
הגיב ומה עשה, כשלעצמי אני חושב, שלוּ הייתי במקומו, הייתי דבר ראשון מבטל את
הוראת הקבע בבנק. "תרמתי לו גם לקמפיין"! - הוא עונה לי ברצינות. אני
נפעם ושואל אותו: איך יכולת להגיב כך, לאדם שמתעלם מתרומות קבועות שלך מדי חודש?
והלקח שהוא הפיק מסיפור זה, הדהים אותי! התקנאתי בו, ואני רוצה ללמוד וללכת
בדרכיו:
"משיחה זו הבנתי, כמה אינני מספיק
מודה לה' על כל מה שהוא נותן לי כל הזמן ובכל מקום, בריאות, משפחה, אוויר לנשום,
ולחם לאכול, ועוד מיליוני דברים בכל רגע נתון. למדתי יותר להודות, יותר להעריך,
ולדעת שכל מה שהוא מעניק לי בחסדו הגדול, אינו מובן מאליו וחייבים להודות ולהודות,
כל הזמן"!
ולתמונת השבוע שלי: אש התמיד
"היום השיעור יהיה מיוחד לקראת ג'
תמוז", אמר לי עם חיוך גדול, ובדקות שנותרו עד תפילת מנחה, פתחנו בשיחה. קצת
היסטוריה, הרבה מידע, והוא אף הזכיר לי נשכחות מרגשות מילדותי.
ר' שמעון אש נולד בלנינגרד בשנת
תשי"ז. בביתו הייתה זיקה קלושה בלבד ליהדות, כמעט לא ידעו דבר על תורה
ומצוות, מלבד עובדת היותם יהודים. כשבגר, התחיל ללכת לשיעורי תורה, ונעצר בידי
הק.ג.ב. ההתקרבות שלו ליהדות התחילה בשנות לימודיו באוניברסיטה בלנינגרד, והייתה
הדרגתית. הוא החל לחבוש כיפה בשיעורי התורה אצל הרב יצחק קוגן, שבזכותו החלה
המשפחה לשמור כשרות, ואף הוריו הצטרפו לשמירת הכשרות.
את ר' שמעון ומשפחתו אני זוכר היטב
בילדותי בירושלים, אליה הגיעו כשזכו לצאת מרוסיה הסובייטית ולעלות לארץ הקודש. מאז
נפגשנו כמה פעמים, במיוחד כאשר הגיע לבקר את ילדיו שעברו למוסקבה לפני מספר שנים:
בתו וחתנו הרב יוסף ורזוב יו"ר מערכת הכשרות, ובנו ר' דניאל בפטרבורג.
לפני מספר חודשים, שוב נפגשו דרכינו.
היה זה כשנודע לי שר' שמעון עבר לגור במוסקבה בסמוך לבתו המסורה, והצעתי לו להצטרף
למגידי השיעורים בבית הכנסת 'תפילה למשה' במרכז החסד היהודי שערי צדק. הוא הסכים
בשמחה, על אף שהוא מתאושש מאירוע מוחי שעבר לפני כשנה, לאחר 11 שנים שליחות
בקזחסטן, וניצל ב"ה בדרך נס.
ר' שמעון מספר לי על הפעילות באותן
שנים בלנינגרד, על המצאה גאונית שהמציא בתחום הריתוך במפעל בו עבד, עד שהחליט
לעזוב את העבודה ששכר נאה בצידה - מפני שהייתה כרוכה בחילול שבת.
ביום שעשה זאת התבשר, כי הוא רשאי
להגיש בקשת הגירה לאובי"ר. אך עברו שבועות, חלפו חודשים, וההיתר בושש לבוא.
ר' שמעון החליט לנקוט צעד נועז ומסוכן. הוא הודיע לאובי"ר כי אם עד יום מסוים
ושעה מסוימת לא יקבל אשרה, ייצא עם אשתו ושני ילדיו הקטנים להפגין במרכז העיר.
נראה כי השלטונות התייחסו להודעתו
ברצינות. "לילה קודם-לכן, בשעה מאוחרת מאוד, נקש על דלתי נציג השלטונות,
והזמין אותי להתייצב למחרת באובי"ר. הגעתי לפתח הבניין עם אשתי וילדיי שנשאו
שלטים להפגנה המתוכננת, נכנסתי פנימה לבדי, והובלתי אל משרדה של הממונה הראשית,
אישה ידועה לשמצה. מסביב שרצו אנשי ק-ג-ב רבים. השתדלתי להיראות אדיש. היא נתנה בי
מבט קשוח ואמרה: 'ברור לך שאי-אפשר לתת אישור מיידי. המדינה צריכה להחליט שהגירתך
אינה פוגעת באינטרס שלה'. הגבתי מיד: 'מי קבע שהאינטרס של המדינה קודם לאינטרס
שלי?'. לא היה לה מה להגיב. נותרו עוד כמה דקות עד מועד ההפגנה. הבטתי בשעוני
בקוצר-רוח. השתררה שתיקה. נראה היה שהממונה לחוצה ומחפשת סולם לרדת מהעץ. 'אתמול
דנו בבקשתך והתקבלה החלטה חיובית', אמרה לי פתאום. למיטב ידיעתי זה היה דבר
חסר-תקדים - לקבל אישור במקום, בנוכחות המבקש". כעבור זמן קצר, בל"ג
בעומר תשמ"ז, נחתה משפחת אש בארץ.
"ארגונים שונים ניסו לשלב אותי
אצלם, אך הרב קוגן שגם עלה לארץ הקודש אמר לי 'צריכים אותך כדי לעזור לאחרים'.
התייצבתי לצדו, ובזכותו זכיתי לטוס עם אשתי לרבי ולקבל את ברכתו" - הוא מספר
לי בעיניים נוצצות.
"שייע, אני חייב לספר לך, משהו
שקשור אליך" - הוא מפתיע אותי ומשתף: "בתקופה הראשונה שלנו בארץ, נערכה
לנו פגישה באיזו דירה יחד עם הרב קוגן. גם אביך הגיע והוא הביא שני בנים קטנים.
אנחנו המבוגרים היינו עסוקים בשיחה ארוכה, ושמתי לב, שבמקום שאתם תצאו לשחק או
תשתובבו, ביקשתם רשות מבעל הדירה, הוצאתם ספרי לימוד מארון הספרים, וישבתם בצד
ולמדתם. מחזה שלא ראיתי בחיי. הבנתי, למדתי והפנמתי אז, איך צריכים לחנך
ילדים"!
חודש טוב ושבת שלום!
שייע
תגובות
הוסף רשומת תגובה