בהר בחוקותי, חזק, מברכים החודש סיון
ב"ה
רגעי השבוע - בהר בחוקותי, חזק, מברכים החודש סיון
המקובל הספרדי שדיבר בזוהר עם התנא האלוקי / הקפות עם הדסים לפני קידוש של המקובל החסידי / הגבאי ששכח להעביר הודעה משמחת / 32 שנה לביקור בבית התרבות המרכזי של עובדי הרכבת
א. קום רבי שמעון
יום שישי שעבר. עיצומו של ל"ג
בעומר, לאחר חצות היום. אורחים חדשים כמעט לא מגיעים עקב השבת המתקרבת, המשוררים
בחצר המערה מעוררים את הקהל בשירי שבת, ועסקני הציון מרמזים להם כי יש להזדרז, שכן
צריך להכין את המקום לקראת השבת, ולתת הזדמנות לאורחים להגיע בזמן למקומות שישבתו
בשאר ערי הצפון, בעיקר בצפת שמלאה תמיד באורחים רבים סביבות ל"ג בעומר.
פניתי אל היציאה האחורית מהציון, בכדי
להתפלל מנחה מבעוד מועד. לאחר שמצאתי ב"ה עוד מספר מתפללים, אני רואה בסמוך
אליי את רבה הראשי של צפת, הרה"ג ר' שמואל אליהו, שזה עתה יצא מתפילה ליד
הציון, ולפני שובו לעיר צפת, ביקש להתפלל גם תפילת 'מנחה של ערב שבת' במקום נשגב
זה.
לחצתי את ידו והוא זיהה מיד, העלנו
זיכרונות מביקורו לפני כעשר שנים, כאשר הזמנתיו למוסקבה כאורח הכבוד ל'מלוה מלכה
השנתי ה-15 של הגמ"ח המרכזי'. הוא הזכיר את סעודת השבת שעשה על שולחן ביתנו,
שמחנו והתרגשנו זה עם זה.
עם סיום התפילה, השתרך תור של מבקשי
ברכה ממנו, המתנתי בסבלנות וכאשר התפנה הרב, שאלתי אותו: "אם אפשר בבקשה
שכבודו יספר לי על הקשר של אביו עם ל"ג בעומר". בזוכרי בעצמי וביודעי
מאאמו"ר שיחי' שתיאר לי כמה פעמים איך היה הגאון המקובל הראשון לציון רבי
מרדכי אליהו זצ"ל מגיע בל"ג בעומר למירון, רוקד בחצר, מתפלל בציון וכל
כולו תפוס שרעפים.
בנו שיבלחט"א רבי שמואל שיחי'
נהנה מההזדמנות, והחל לתאר בהתרגשות רבה: "מאז שעמדתי על דעתי, הייתי רואה את
אבא מדי שנה בל"ג בעומר עולה למירון, ובדרך היה לומד את ה'אידרא'. לפעמים הוא
היה נוסע באוטובוס עם אנשים והיה נותן שיעור לנוסעים. כשהיה מגיע לציון
הרשב"י, היה מסיים את האידרא ויוצא בריקוד מופלא, היתה סביבו שמחה גדולה,
ותוך כדי כך היה מברך את האנשים. יש הרבה סיפורי מופת על אבא, אבל הסיפורים הכי
חזקים הם מה שהתרחשו לאחר השמחה של ל"ג בעומר".
"שנה אחת, כאשר היינו כאן בתוך
הציון בפנים, ציווה עלי אבא לומר 'פתח אליהו' בקול". הרב אליהו עוצר, מחפש
ומוצא סידור ספרדי ומראה לי, שבקטע מהזוהר 'פתח אליהו' שאומרים האשכנזים לפני
תפילת מנחה בערב שבת, הוא מקוצר מהקטע שאומרים הספרדים לפני כל תפילת מנחה בכל
ימות השבוע.
"אבא עמד לידי והקשיב מילה במילה
את המלים שאני אומר, וכאשר הגעתי למילים 'קום רבי שמעון ויתחדשון מלין על ידך'...
שתרגומו: 'קום רבי שמעון ויתחדשו דברים על ידך, שהרי רשות יש לך לגלות סודות
גנוזין על ידך, מה שלא ניתן רשות לגלות, לשום אדם עד עתה' - פנה אליי לפתע אבא
ואמר לי ברגש בל יתואר: 'אמור את זה בקול, צריכים לומר זאת בלשון נוכח מול התנא
רבי שמעון'! ואבא חזר על המילים בתוקף ובהתרגשות גדולה: 'קום רבי שמעון'! וראינו
שאבא חש שהוא עומד כעת מול התנא האלוקי"!
בעודו בהתרוממות מהזכרון שהעלה וסיפר,
נפרדתי מהרב באיחולי שבת ובברכות חמות ליהודי רוסיה.
ב. חקל תפוחין קדישין
דמות טמירה ומיוחדת חיה בדורנו בין
סמטאות שכונת 'בית ישראל' בירושלים הקדושה. כל רז לא אניס ליה, ופקיע שמיה בספריו
הרבים בנגלה ובנסתר בהם שו"ע הזוהר והאריז"ל, בו נתחברו ונתאחדו הלכה
וקבלה בשרשם המאיר בהם כאחד.
שנים רבות הסתובב כאחד האדם, ממהר בכל
יום לישיבת "אנשי מעמד" במעלה השכונה, שהוא עומד בראשה, ישיבה שהוקמה
בידי זקני הגה"צ רבי מתתיהו דייטש זצ"ל, ואחר הצהרים, עולה על טנדר מאסף
עם עוד יהודים שונים, הנוסעים בקביעות למערת קברו של התנא שמעון הצדיק, בו מוסר
שיעור יומי קבוע בהלכה - קביעות של עשרות שנים.
זהו קרוב משפחתנו, הגה"צ המקובל
רבי אברהם אביש ציינוירט שליט"א, שמזה תקופה של מספר שנים, התלקטו סביבו
תלמידים רבים, ודאגו להקים לו בית כנסת משל עצמו ומפיצים את תורותיו וספריו הרבים.
בערב שבת שעבר - ל"ג בעומר, פגשתי
במירון את העסקן החסידי ר' פינחס ציינוירט, איש מירון בכל איבריו וגידיו, ובזכרוני
איתו מסעות ושבתות במירון עוד לפני למעלה מארבעים שנה, עת ארגן קבוצות ומסעות
למירון בכלל ול"ג בעומר בפרט, ומדי שנה דואג למשפחתו הרחבה ושוהה במקום מספר
ימים סביב ל"ג בעומר. כאשר הבין שאני אתארח בשבת במירון, אמר לי מיד:
"אני מזמין אותך לסעוד בסעודות שבת הקרובה, יחד עם אחי המקובל", ואני
שמח על ההזמנה, ולוּ רק בשביל לאכול עם בני משפחה, בהיות הוא ואחיו המקובל, בני
דודים קרובים של אמי שתחי', גם מצד אביהם וגם מצד אמם עליהם השלום.
לאחר שירדנו כולנו מתפילה בציון, שהיה
מלא וגדוש ביהודים שמחים על הזכות הגדולה לשהות בשבת קודש הסמוכה לאחר ל"ג
בעומר במקום קדוש זה - התכנסנו במבנה שבנייתו עדיין לא הושלמה. במרכזו במה ועליה
שולחן עם כיסא למקובל רבי אביש. הוא לא ממהר, אבל כן עושה את הכל בזריזות. לבוש
בבגדי לבן - קאפטן ירושלמי שכידוע מורכב מ-26 חלקים כמניין שם הוי"ה, אך בצבע
לבן. כולו אומר הוד והדר. בסיוע הגבאי הוא מטפס אל הבמה המוגבהת, וראשית כל עוקף
הוא את השולחן פעם אחת, השולחן עליו מונחים שתי חלות גדולות ומסביבם עוד עשר חלות
קטנות, ביחד י"ב חלות, כנהוג עפ"י הקבלה. הוא נוטל הדסים בידו, מברך
ומריח, ויחד איתם עושה עוד שתי הקפות. הנהגה קבלית שראיתי לראשונה בחיי.
לאחר שאכל מעט דגים, פתח בדיבורים
משובבי נפש, כאשר הסביר את המעלה הגדולה של שבת הבאה מיד לאחר חג, עם האורות
והקדושה של החג הממשיכות לתוך השבת. הוא המשיך וציטט מספר 'שער הכוונות' וגם ב'פרי
עץ חיים', שכותב המקובל רבי חיים ויטאל על עליית רבו האריז"ל למירון, והלשון
שלו: "עניין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י
ור' אלעזר בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע". ומיד שאל, מדוע הוא מכנה את
מירון כעיר, אם גם כיום זה רק כפר? ותירץ על כך מלשון הפסוק "עַד הַנָּהָר
הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת", מדוע נקרא פרת נהר גדול, בעוד שביחס לשאר הנהרות
המוזכרים איתו הוא אינו גדול, אלא כפי שרש"י הק' מסביר: "עד הנהר הגדול
- מפני שנזכר עם ארץ ישראל קוראו גדול, משל הדיוט אומר עבד מלך - מלך", כך גם
על מירון, בזכות התנא רבי שמעון שנקבר כאן במירון, אפשר לקרוא למירון "עיר".
הוא המשיך ושאל מדוע מסר רבי עקיבא את
נפשו על לימוד התורה, בעוד מסירות נפש יש רק על שלושת העבירות הידועות, ודבריו היו
נפלאים, אך לצערי אינני זוכרם במדויק, העייפות מחוסר שינה כמעט כל ליל ל"ג
בעומר, גרמו לי להירדם מעט, ולהתעורר כאשר הגבאי הכריז על שחרית בשעה 4 וחצי לפנות
בוקר.
לא קמתי לשעה מוקדמת כזאת, אלא התפללתי
במניין החב"די הקבוע במערת רבי אלעזר, אותו מארגן השליח הרב הלפרין במירון
במסירות ובקביעות. אך נזכרתי בשנות נעוריי, כיצד לאחר סעודת ליל שבת באחת השנים
במירון, בעוד אנו רק הולכים לישון, כבר ראיתי את רבי אביש עומד עם גמרא קטנה בידו
ולומד בהתלהבות ליד מנורה קטנה, מתכונן לתפילת ותיקין שלו, כמדי בוקר.
ג. בשורה טובה תדשן עצם
בביקורי בארה"ק שמחתי לפגוש את
אחי היקר הרב מתתיהו, ולאחל לו ברכת מזל טוב לרגל הולדת בנו, והכנסתו בבריתו של
אברהם אבינו על ברכי המקובל הצדיק רבי יעקב עדס שליט"א, שהינו שאר בשרנו
וידידות גדולה וקבועה נקשרה בינו לבין אחי.
כששוחחנו מעט על קורות הלידה והברית,
סיפר לי אחי עובדה נפלאה ומיוחדת שקרתה עמו, ואף שבדרך כלל הוא מתרחק מלספר על
עצמו, אך היות ובסיפור זה יש לקח חשוב וגדול, הרשה לי לספרו בבמה זו, ואף חזרתי
אליו שלשום, כדי לקבל את הפרטים המדויקים. וכך היו פני הדברים:
"לפני כשבועיים נסענו בני המשפחה
למסע קצר בגליל, ובערב הגענו לעיר הקודש צפת. נכנסנו להתפלל תפילת ערבית בבית
הכנסת של חסידי לעלוב, ולאחר התפילה ניגשתי אל האדמו"ר מלעלוב שליט"א
ששהה במקום וביקשתי ברכה ללידה קלה לאשתי, והוא בירכני בחום.
ביום שני בערב פגשתי את הגבאי של הרבי,
ואמרתי לו למסור לרבו כי ב"ה אשתי תחי' עמו"ש ילדה היום בן זכר בשעה
טובה ומוצלחת ובמזל טוב, אך הגבאי שכח לספר זאת לרבו. גבאי זה, הוא גם חברותא של
האדמו"ר ולומד איתו בקביעות בכל יום, ולמחרת - ביום שלישי, בסיום הלימוד,
וללא כל קשר לכאורה, מתחיל לפתע האדמו"ר לספר לו סיפור:
"פעם בליל שב"ק פרשת תזריע
ומצורע, ישב זקני האדמו"ר רבי משה מרדכי מלעלוב בשולחן בליל שב"ק, ואמר:
כתוב בפרשת תזריע 'נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן', ובתחילת פרשת מצורע כתוב
'וזאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן', והרבי פירש כך: 'הכהן מרמז על
הצדיק, ובדרך כלל, האדם בא אל הכהן רק כאשר יש לו נגע צרעת, כלומר כאשר הוא זקוק
לישועה. אבל עליו לזכור לבוא אל הכהן, אל הצדיק, גם כאשר הוא ביום טהרתו, כלומר
כאשר הוא כבר זוכה לישועה'. ואז נאנח זקני רבי משה מרדכי והתאונן: 'למה אנשים לא באים
לספר לי כאשר הם נושעו, ורק מספרים לי על צרותיהם'"?!.
והאדמו"ר שליט"א ממשיך ומספר
לגבאי, כי מיד לאחר הדברים הללו שאמר זקנו ב'טיש', נזעק אחד החסידים, שהיום הוא
כבר מזקני החסידים, ושמו רבי יו"ט קרסיאנסקי שיחי' - כי עכשיו הוא נזכר שאברך
אחד ביקש ממנו היום בערב שבת קודש, למסור לרבי שאשתו ילדה היום בן ב"ה, אך
כיוון שהוא עסוק מאוד בהכנת ה'שלום זכר' ועוד טרחות אחרות לרגל השמחה, הוא לא
יספיק לבוא בעצמו אל הרבי, ולכן הוא מבקש מהחסיד להעביר זאת לרבי. "שכחתי
לחלוטין לספר זאת לרבי, ועכשיו בגלל שהרבי אמר את ה'ווארט' הזה, נזכרתי לספר לרבי
כי אותו אברך כבר נושע ב"ה", כך אמר החסיד.
איך שהאדמו"ר שליט"א מסיים
לספר זאת לגבאי שלו, תפס הלה את ראשו וצעק: "הלוא גם לי אירע בדיוק כך, שכן
ר' מתתי' דייטש ביקש ממני למסור לרבי כי ב"ה אשתו ילדה בן למז"ט, ושכחתי
לספר לרבי כי היתה לו הישועה בס"ד"...
האדמו"ר צחק מאוד לשמוע את הדבר,
ואמר "מעשה אבות סימן לבנים, מה שאירע לזקני אירע גם אצלי"...
אצל הרבי ידוע, שהיה מבקש ודורש שיבשרו
לו בשורות טובות בכלל, ובמיוחד לאחר ששלחו בקשה לתפילה על מצב כזה או אחר. זו
חובתנו לחיות ברגש של הודיה לבורא יתברך, ויש לחיות עמה בכל צעד ושעל, בכל מקום
ובכל נושא.
ולתמונת השבוע שלי: מזכרון למעשה
"בפעם הקודמת שהייתי כאן באולם,
זה היה לפני 32 שנה. לא ידענו מכלום. בסיום האירוע, ברחנו הביתה, והתחילו לחץ של
טלפונים מכל העולם".
באותו בוקר ה-4 באוקטובר - חול המועד
סוכות - החליט בוריס ילצין על תחילת כיבוש בניין הפרלמנט, בעקבות משבר חוקתי
ופוליטי, שהתרחש ברוסיה. שר הביטחון פאבל גרצ'וב דרש לקבל פקודה כתובה. לאחר קבלת
הפקודה, החלו להגיע לעיר טנקים וציוד כבד נוסף. הם התארגנו סביב בניין הפרלמנט,
והחלו בירי על הבניין. תוך זמן קצר פרצה במקום שריפה. הוא הסתיים בעימות מזוין,
במהלכו נהרגו 187 בני אדם. לאחר מעצר ראשי הפרלמנט הכריז ילצין על ביצוע שינויים
משמעותיים בסדרי השלטון, ובסוף 1993 נערכה הצבעה לאישור החוקה החדשה ובחירות
ל'דומה' - בית הנבחרים ברוסיה.
השבוע ביום שני, התקיים אירוע גדול
לכבוד חג הניצחון, ה-9 במאי, שאורגן על ידי הג'וינט, בשיתוף פעולה עם ארגון החסד
היהודי של הקהילה ומספר ארגונים נוספים. האירוע נערך באולם "בית התרבות
המרכזי של עובדי הרכבת", השוכן באזור "טרי ואגזל" - בו שוכנות שלוש
התחנות המרכזיות של הרכבות לערים המרכזיות של רוסיה.
ראיתי את הרב הראשי הרב לאזאר
שליט"א מתבונן בתקרה המסוגננת, בבמה הגדולה המעוטרת בווילונות כבדים,
ובזכרונו שחלק עמי - אותו אירוע לפני 32 שנה, כאן באולם הזה נערכה שמחת בית השואבה
ליהודי מוסקבה, באותו חג סוכות בשנת תשנ"ג - כאשר בחוץ התחוללו מהומות קשות
והרב שליט"א היה צריך להרגיע את משתתפי האירוע ואת כלל יהודי הקהילה.
עם תחילת האירוע שנערך השבוע, הוזמן
הרב הראשי לשאת דברים בפני מאות המשתתפים. וכך אמר בין השאר: "אנו חוגגים את יום הניצחון פעמיים: ב-9
במאי לפי הלוח האזרחי, וב-כ"ו באייר לפי התאריך היהודי. מה רצו הנאצים? הם רצו
להשמיד לחלוטין את העם היהודי. הם רצו שהיהודים יישארו רק במאמר באנציקלופדיה,
בצורת תערוכות במוזיאונים, ושלא תהיה שמירת שבת ופסח של ממש. אבל תוכניותיהם לא
התגשמו בזכות הניצחון, והתוצאות הן אתם כולכם היושבים באולם הזה, ואף אני עצמי כאן
חלק מהנס הזה, הוריי היו באירופה במהלך המלחמה וניצלו באורח פלא.
תוצאה נוספת של הניצחון היא, שאנחנו
יכולים להיות יהודים בגאווה, בלי פחד או מבוכה בגלל זה. לכן, כל אחד מאיתנו כאן
הוא נס של ניצחון. אבל ניצחון פירושו גם חובה לזכור. לנו היהודים יש מצוות רבות
הקשורות לזיכרון: "זכור את השבת", "זכור את יציאת מצרים",
"זכור את אשר עשה לך עמלק". ואיך אנחנו מקיימים את המצוות האלה? דרך
פעולה. כדי לזכור, אנחנו עושים משהו".
הרב שליט"א המשיך בלהט והחל לדבר
דברים מעשיים: "משימתכם היא לזכור את הניצחון ולהעביר את הזיכרון הזה לנכדיכם
ולניניכם, כדי שגם הם יהיו גאים ביהדותם, כדי שיזכרו את הקשר שלהם עם העם היהודי.
כשאתם חוזרים הביתה אחרי הערב והקונצרט הנפלא הזה, חשבו: "מה אני יכול לעשות
כדי שזיכרון הניצחון יהפוך לכוח, לפעולה?" לדוגמה, תוכלו לרשום את נכדיכם
וניניכם למחנות קיץ יהודיים, שם הם ילמדו עברית, מסורת יהודית והיסטוריה של עמנו.
יש לי מכרים רבים בקרב חברי הקהילה היהודית ברוסיה שעשו את צעדיהם הראשונים לקראת
היהדות במחנה קיץ. ניתן לרשום נכדים ונינים לבית ספר יהודי. אפשר להאזין למוזיקה
יהודית בבית. אפשר לבקר בארץ ישראל, זה לא רחוק, לא צריך ויזה ויש טיסות ישירות.
חשבו מה אתם יכולים לעשות כדי לשמר את היהדות. ואז זיכרון הניצחון יקרב אותנו
לביאת המשיח".
גוט שבת
וחודש טוב ומבורך!
שייע
תגובות
הוסף רשומת תגובה