פרשת אמור
ב"ה
רגעי השבוע - פרשת אמור
הראש שהתרומם והגוף שהתיישר והסיבות שגרמו לו גם לרוץ / סלי מזון מלאים לאיש הגלמוד שחגג אחת בשנה / היוצרות שהתלבלבו בין כבוד לחינוך / גיוס הכסף להאכלת יהודים אצל רבי שמעון שהצילה את חייו של ילד קטן
א. והדרת פני הורים
"אמא שלנו אמורה להגיע אלינו, כדי
להתגורר במשך תקופה במוסקבה. אנו מחפשים לה מקום שיעסיק אותה למספר שעות ביום, כל
דבר שבכוחותיה לפעול. חשוב שזה יהיה משהו קבוע ומסודר, שישמר לה את סדר הזמן היומי
שלה" - זו פנייה שקיבלתי לפני מספר ימים מחבר בקהילה, המחפש לקיים את מצוות
כיבוד אב ואב כפשוטו, וכעת דואג למען אמו שהתבגרה והיא זקוקה למגורים בסמוך לבנה
וכלתה המסורים.
התבוננתי במילים ונזכרתי במה שקרה שבוע
לפני זה, עת חזרנו מבית החיים ביום ה'שלושים' לפטירתו של השמש ר' גרישא ע"ה,
והזמנתי את הקהל לסעודה שהוכנה מראש, להחיות את הנפש לאחר המאמץ הפיזי והנפשי. בין
המסובים ישבה אלמנתו המסורה שתבלחט"א, יחד עם אחותו. שתיהן, כל אחת בסגנונה
העלתה את נושא העבודה של המנוח.
נזכרתי בדמותו הקשה אז - לפני כעשרים
שנה, בגוו השפוף ובהליכתו האיטית. הוא היה אז צעיר יחסית בגילו, אך התקופות הקשות
שעבר מאז ירד מגדולתו במולדובה, נתנו בו את אותותיו, והיה נראה זקן מגילו האמיתי.
אט-אט, ראשו התרומם וגופו התיישר. הוא החל ללכת מהר יותר. היו לו סיבות גם לרוץ,
המטלות הוטלו עליו בזה אחר זה, הוא קיבל יכולת לבטא את הכישרונות שבורך בהם משמים,
והרגיש את האימון שלנו - הגבאים ובעקבות כך גם הציבור, סיבות שנתנו לו לחיות,
להילחם להיות בריא ולעשות הכל כדי שיהיה טוב לו ולסובבים אותו.
"הרבה פעמים כששוחחנו וביקשתי
שיבוא לבקר אותי בישראל, הוא מנה אירועים רבים שהולכים לקרות והוא עסוק בהם ואין
לו זמן" - סיפרה אחותו בסעודה בשבוע שעבר. "גם כשהגיע לבקר אותנו בארץ,
ראיתי שהוא עסוק. זה החייה אותו, העבודה כאן בקהילה החזיקה אותו בחיים" - היא
אמרה מתוך הערכה עמוקה.
תוך כדי שאני חושב על ההודעה שקיבלתי,
הידיד כבר שלח אליי הודעה נוספת: "אולי אפשר למנות אותה כאחראית על איזשהו
מקום, ספרייה, מחסן חפצים? הכל יכול להיות מצוין, העיקר שהיא תרגיש משמעותית בחיים
שלה כאן בעיר".
לא שיש משרה פנויה כעת, אבל ידעתי מיד
שאני לא אאכזב את הבן היקר, שגם ביקש שאמו תקבל משכורת בסיסית והיא תחוש שמעריכים
את עבודתה. הוא הבן - מחויב במצוות כיבוד אם, ואני מחויב במצוות והדרת פני זקן.
סיכמנו מיד על היום בו היא תתחיל את עבודתה 'החשובה והנצרכת' במרכז החסד. ואני
בטוח ורגוע כי הקב"ה יזמן את התקציב הנוסף בעבור המשכורת שלה. כי זו המחויבות
של כל אחד מאיתנו, לכבד את הדור המבוגר, לתת לו הרגשה טובה ולהעניק להם את הכוח
והאנרגיה לרצות לחיות כאן איתנו, לעוד שנים רבות וטובות.
ב. שהשמחה במעונם
בזמן עריכת חוברת הזכרון על גרישא
ע"ה, כפי שהתבקשתי על ידי יבלחט"א הרב הראשי שליט"א, עברתי בתיקיות
שונות במחשב בהן היו פזורות תמונות רבות מאירועים שונים, בכדי לשלבן בחוברת.
ומצאתי לפתע את התמונות מחגיגת יום ההולדת ה-70 שלו.
אומנם גם בהגיעו לגיל 60 ערכנו לו
אירוע, בו הענקתי לו טלית ותפילין שהיו מאז שלו ולא נצרך היה להשתמש באחד מזוגות
התפילין, העומדים לרשות הציבור בכניסה לבית הכנסת. אבל אירוע זה היה יחסית קטן
ובאווירה שקטה. מאידך, כחלוף עשור של שנים, בגיל 70, נערכה לו מסיבה מושקעת
וגדולה, עם מודעות ושלטים. חגיגה מכובדת, ואף כמה חברי קהילה קנו לו לקראתו חליפה
מאד יקרה, וגרישא הגיע כחתן ביום חופתו.
"על מה ומדוע כל הצרמוניה
הזו?" שאל אותי מאן דהו, חצי ברצינות וחצי מלגלג. ואז נזכרתי בסיפור מפעים
שסיפר לי אאמו"ר שליט"א, מעשה שאת יסודותיו הוא ואמי מורתי שתחי',
השרישו בנו ולימדו אותנו את הדרך בה יהודי חייב ללכת.
"בוקר אחד בהיותי צעיר לימים,
חלפתי ברחוב חבקוק שליד שכונת מאה שערים, ואני רואה להפתעתי את דודי ר' יוס'ל
דייטש ע"ה, טורח להוציא ממונית מספר סלים של אוכל ושתייה. כשהתקרבתי סמוך
יותר והדוד ראה אותי, הוא ביקש את עזרתי. נעניתי לו כמובן מיד, ונטלתי ממה שנשאר
ברכב, לעבר הדירה שהדוד הפנה אותי אליה. היו שם אבטיחים כבדים, עוגות, פיצוחים
ובקבוקי שתייה שונים. לא יכולתי להסתיר את סקרנותי, ושאלתי את הדוד לשם מה ולכבוד
מי כל הכבודה הזו".
אריות שבחבורה היו זקני הגה"ח רבי
אברהם ברוך דייטש ואֶחָיו החשובים. כל אחד מהם היה גדוש בתורה ויראת שמים ואהבת
ישראל גדולה. האח רבי יוסף אליהו ע"ה היה מיוחד באהבתו לכל יהודי באשר הוא,
ועשיית חסד לכל נשמה יהודית. אנשים חסרי בית ומדוכאי לב מצאו אצלו פינה טובה,
לאוכל, שינה או שיחה מחזקת, וכל כולו - נתינה לזולת. ואכן, על שמו הוקם לאחר
פטירתו ארגון החסד "חסדי יוסף" על ידי בנו יבחלט"א הרב משה שיחי'
והרב שלמה'לה ע"ה. וגם בנו הגדול הגה"ח רבי חיים שלום שליט"א,
שאומנם מוכר כמשפיע דגול ורב חשוב, אך מקדיש זמן רב ויקר כדי להקשיב, לייעץ ולסייע
לאנשים מתוך אהבת ישראל גדולה, בעקבות האב הדגול.
"היום, יום השנה של אביו של הדייר
בדירה זו, ובכל שנה ביום הזה הוא מזמין את ידידיו לשתות איתו לחיים, אני רוצה לשמח
ולהביא לו עוד כיבוד, בכדי שיהיה לו בשפע וברווח" - שמע אבי את דודו אומר לו.
"בשביל יארצייט של יהודי פשוט, הדוד טורח כל כך קשה?!" לא התאפק אבי
ושאלו.
ואז שמע מענה, אותו שמעתי מאבי שיחי'
מספר פעמים, מהם הבנתי עד כמה זה השתרש בכל עצמותיו: "אתה בקרוב תזכה
בע"ה להשתדך. יחגגו לך. אחר כך חתונה ושוב ישמחו איתך. בהמשך הקב"ה
יעניק לך ולזכותך בן, ואז תארגנו שרשרת אירועים, החל משלום זכר, ברית, פדיון הבן.
ובהמשך בע"ה עוד ועוד שמחות משמחות. לאיש הזה - שהוא איש רווק ומבוגר, היום
זו החתונה שלו! היום זו הברית של הבן שלו! היום זה בר המצווה והחתונה של הבן
שלו... הכל היום. אחת לשנה הוא חוגג. ובחגיגה הזו, הכל נכלל. אין לו הזדמנות אחרת
להזמין ידידים, לאכול ולשמוח. רק היום - יום הזיכרון של אביו המנוח. כעת אתה מבין
מדוע אני טורח כל כך?!"...
ר' גרישא ע"ה השמש האגדי של בית
הכנסת המרכזי, היה טוב עין, שמח באמת ומכל הלב בשמחתו של השני. החמיא ללא הרף,
בירך ורקד בשמחות של השני. בכמה אירועים משמחים שלנו, אף טרח והגיע לארה"ק
להשתתף מקרוב בשמחות. אך לצאצאים משלו, לצערנו לא זכה. לפחות חגגנו לו בהזדמנות
שהתאפשרה, שמחנו והבענו לו - כולנו, את הערכה והאהבה הגדולה שהייתה לנו ותישאר
חקוקה בלבנו.
ג. סדר העולם
הפסקה הבאה הייתה אמורה להיות מיד אחרי
הקטע הראשון, אלא שכיוון שהזכרתי את ר' גרישא בהתחלה, המשכתי לדבר ממנו - ואכן ככל
שחולפים הימים והשבועות מאז לכתו ביום הולדתו ה-77 בראשית חודש ניסן, נזכר אני
באפיזודות רבות, משמחות ומשעשעות כאחד.
אי אפשר לעבור את ה"דיוואטי
מאי", בלי להיזכר כיצד היה מחקה את השדרן היהודי סובייטי יורי (יודק'ה)
לוויטן המפורסם. הוא היה מעקם מעט את שפתו השמאלית, נשען על השולחן, ובדיוק רב היה
מכריז את "ווינמיניא גובוריט מאסקווא, גובוריט מאסקווא" - המוכר לכל
חובב היסטוריה. גרישא לבטח היה חוזר השבוע על השדר המיוחד בדיוק לפני 80 שנה
כשיורי הכריז על הניצחון הגדול על הנאצים בקולו העמוק ובהטעמה המיוחדת שלו.
מנהג יש לנו בבית הכנסת המרכזי
"מארינה רושצ'ה", ולפיו בכל שבת לאחר העלייה השישית, עורכים "מי
שבירך" אחד מרוכז להצלחתם ובריאותם של אישים שונים, המוזכרים על ידי
המתפללים. מצד ימין נעמד השמש ר' שלמה דישקו, העורך מי שבירך לחולים, ואני לעומתו,
עומד במקומי הקבוע בצד שמאל של הבימה ועורך מי שבירך להצלחה. וסימן יפה מצא לי פעם
אחד המתפללים: "'אורך ימים - בימינו', זה ה'מי שבירך' לבריאות, 'ובשמאלו' -
בצד ה'מי שבירך' להצלחה - 'אושר וכבוד"...
וכשם שאין הפרצופים שווים, כך הבקשות
להזכרת השמות אינן דומות מאדם לרעהו. יש את אלו הניגשים, וכמו צרור יריות הם
שוטפים במהירות הבזק 10 או גם 20 שמות של כל בני משפחתם. יש את אלו שנזכרים תוך
כדי ומנסים למשוך זמן. בכל שבת, זה מרתק מחדש לראות את הגיוון והפסיפס היפה שבית
הכנסת שלנו התברך בו, עד שייתכן וישנם אנשים המגיעים לתפילה, רק בכדי לערוך את המי
שבירך לעצמם, או לאנשים הקרובים אליהם.
בשבת הקודמת, הגיע כמדי שבוע אחד
המתפללים, ורשימת השמות ארוכה בפיו. ראשית כל ביקש להזכיר לברכה את בנו ובתו. אחר
כך, את אשתו ואת עצמו, בהמשך את מעסיקו ובסוף גם את הוריו.
לאחר התפילה קראתי לו הצדה. הראיתי לו
מה שקראנו באותו שבוע בפרשה על החיוב של כיבוד הורים. והסברתי לו כי לעניות דעתי
הסדר צריך להיות כך: תחליה להזכיר את עצמו - כמופיע בפרקי אבות 'אם אין אני לי, מי
לי', אחר כך, את זוגתו, כפי הנלמד השבוע בשיעור רמב"ם היומי שצריך לכבד את
האשה. כעת התור של ההורים - אותם הוא מחויב לכבד על פי התורה, ומיד אחר כך את הורי
אשתו, גם אותם אנו מחויבים לכבד, כנפסק בשו"ע, שחייב אדם לכבד את הורי אשתו.
רק כעת תורם של הילדים ובהמשך ידידים וכדומה.
הוא התקשה בהתחלה לקבל את הדברים,
השיחה נמשכה וגלשה לעוד נושאים, אבל עיקרם של דברים, הכלל שאסור לשכוח: את ההורים
אנו מחויבים לכבד, ואת הילדים רק לגדל. כפי ששמעתי לאחרונה בכאב מידיד קרוב: בעבר
כיבדו את ההורים וחינכו את הילדים, בדור שלנו, התהפכו היוצרות, אנשים התבלבלו והם
מכבדים את הילדים ומחנכים את ההורים...
ולתמונת השבוע שלי: כדאי רבי שמעון
גם השנה זכיתי בחסדי שמים לעלות מירונא
ולהשתתף בהילולא הגדולה לכבוד התנא הקודש רבי שמעון בר יוחאי, ביום ל"ג
בעומר.
ככל שהטרחה וההשקעה גדולה יותר, כך
מנסים ככל שיותר, לנצל כל רגע ולהשתדל לטעום מכל דבר ומכל עניין - והר מירון בכלל
ובל"ג בעומר בפרט - הוא מלא וגדוש בחוויות רוחניות וגשמיות כאחד, והכל מתאחד
לשלהבת אחת קודשה, שמחה והתעלות. ואשרי עין ראתה כל אלה.
יהודי יקר מאד במוסקבה, שיגר איתי מעות
צדקה לסגולת "ח"י רוטל" בהר מירון והייתי שליח מצוה להעביר את
תרומתו לעניין גדול ונשגב זה, של האכלת יהודים - האורחים של רבי שמעון, הבאים
לשמוח ביומו הגדול. סגולה גדולה ונפלאה ואשרי האיש שזוכה לכך.
כחצות הלילה, ניגש אלי אברך חסידי שאת
שמו איני מכיר, ואומר לי בהתרגשות: "שייע, אני חייב לספר לך סיפור שאתה קשור
אליו" והוא מקדים ומסביר לי, שהוא
אחראי לאסוף כספים לאחד ממוקדי חלוקת האוכל כאן במירון.
"ביום שלישי התיישבתי לעבוד על
רשימת התורמים, לטלפן ולכתוב לכל מי שאני מכיר להתרים אותם למען מטרה ונשגבה זו.
לאחר כרבע שעה קיבלתי את פנייתך, בשם יהודי מרוסיה שרוצה לקחת חלק בהוצאות. חלפו
עוד כמה דקות ואשתי מטלפנת בדחיפות, ומספרת שנודע לה שהבן הקטן שלנו, עבר זמן קצר
לפני זה תאונת דרכים ליד הבית.
היא אצה רצה לבית הרפואה, וגם אני
ממשרדי מיהרתי להגיע למקום שהאמבולנס הביא את בננו, כאשר דאגה רבה מילאה את לבנו.
לאחר בדיקות רבות ומקיפות של רופאים שונים, הגיעו התוצאות המדהימות, שעל אף המכה
המאד קשה שהבן קיבל, אין שום נזק. לאחר מספר שעות אף שוחררנו ב"ה עם הבן
לביתנו. וכל זה ללא ספק, בזכות שבאותו ערב התעסקתי בגיוס כספים למען הילולא
רשב"י"!
בהמשך הלילה עליתי ובאתי שוב קרוב לגג
הציון של רשבי"י ועל-כן שמתי פעמי לכיוון קברו של רבי יוחנן הסנדלר, הנמצא
בקרבת מקום. השעה הייתה כבר שעתיים לאחר חצות הליל, וככל שהתקרבתי ועל רקע קולות
השירה מהריקודים בחצר רשב"י - נשמעו הקולות הנמוכים אך המוכרים.
מוסא ברלין האגדי עם הקלרינט בידו,
ולידו עוד אי אלו האוחזים בקלרינט או כלי מוזיקה אחר, מסביב כמה נציגי משפחת שפר
מטבריה, שדורות נוהגים לשבת כאן מסביב, לאחר הדלקת האש מעל ציונו של התנא רבי
יוחנן הסנדלר - מחלקים מיני תרגימא, עם כוסיות ערק או וויסקי. בין לבין מעלים
זכרונות של פעם ומוסא פוצח בעוד ניגוני מירוני מוכר, או שפחות ידוע, אלא ליודעי
חן, מאותם שעוד אולי זוכרים ערבים שהיו באים לרקוד 'דבקה' סמוך לכאן בחצר ההילולא.
בן דודי ר' מתתי' חשין, מעמודי היסוד
של התכנסות שנתית זו, וממיטב הרקדנים של ניגוני מירון, שמח לקראתי ומזמין אותי
לרקוד איתו 'קאדאצ'ע', לאחר שלחש למוסא שיש כאן אורחים מרוסיה החל לנגן את 'סעם
סורק' היהודי-רוסי…
כך זה מירון. היסטוריה, געגועים, שמחה
ותפילה. רשב"י כידוע הוא לכל. כל אחד מוצא את דרכו ומקומו אצל רבי שמעון. זה
בתפילותיו ולעומתו השני בשירה. אבל משותף אחד לכולם: אהבה גדולה לתנא הקדוש ובאים
מקרוב ומרחוק לשמוח בשמחתו, לקבל השפעות של בריאות ושמחה, נחת וישועה. אשרינו מה
טוב חלקנו בהילולא דבר יוחאי!
גוט שבת!
שייע
תגובות
הוסף רשומת תגובה