Главы Ѓаазину – Шува | פרשת האזינו שבת שובה
Фото недели: Больше заповедей!
Идут дни «между кесе и асор», как говорят мудрецы Талмуда: между Рош ѓа-шана и Йом кипуром. Сейчас все стремятся преумножить добрые дела заповеди.Одна из заповедей, к которым нужно готовиться уже сейчас – Суккот, а это требует времени и денег.Открылась продажа «четырех видов растений», и евреи со всех концов Москвы едут, чтобы приобрести самые лучшие, «меѓудар», чтобы перед Йом Кипуром увеличить свои заслуги. Так учит ѓалаха.
У большинства из нас выбор «четырех растений» занимает час или два, считая дорогу до места продажи и обратно. Но есть те, кто работает над этим неделями и месяцами.
Раввин Меир Канельский занимается поставкой всего «еврейского» в Москву уже много лет. Благодаря упорному труду он приобрел навыки планирования и знания всех стадий поставки товаров в Россию. Маца на Песах, светильники и свечи на Хануку, и весь год – разнообразные товары для магазинов кашерной меѓадрин еды в Москве. Благодаря его неустанному труду все больше евреев покупают все больший ассортимент вкусной импортной кашерной еды.
«Когда посылка в аэропорту проходит таможню и я получаю ее в целости и сохранности, я чувствую освобождение от огромного напряжения. И каждый год я переживаю его заново», - говорит р. Меир, осматривая прекрасный лулав с плантаций финиковых пальм в Йерихо. А вот контейнер со сладостями до сих пор торчит в грузовом отделении аэропорта. «Но я уверен, что с помощью Всевышнего все встанет на свои места».
Твердая вера сопровождает р. Меира на жизненном пути. Ее он впитал в родительском доме. Родители р. Меира Канельского жили в Малаховке, пригороде Москвы. Они создали семью и вынуждены были в буквальном смысле прятать детей от соседей и представителей власти, чтобы их не заставляли ходить в советскую школу с коммунистическим воспитанием. Их преданность еврейству была безграничной. Благодаря благословению Ребе они покинули СССР, репатриировались в Святую Землю и продолжили воспитывать детей, от которых до сих пор получают еврейский хасидский нахес.
Бывает, что р. Меир терпит убытки от нераспроданных лулавов и этрогов: после праздника их и за копейку не продать. Бывает, что и еду не удается распродать, и я часто получаю от р. Меира упаковки импортной кашерной еды, срок годности которой скоро истечет. Эту еду я раздаю семьям в рамках еженедельной раздачи продуктовых наборов в Центре социального обеспечения «Шаарей Цедек».Работа поставщика «еврейских товаров» требует риска и самоотверженности. И благодаря самоотверженности таких людей, как раввин Меир Канельский, мы войдем в Йом кипур с заслугой подготовки к великой заповеди и удостоимся «завершения доброй печати».
Шабат шалом, гмар хатима това
Шия
P. S. Другие части еженедельного эссе вы получите, с Б-жьей помощью, в воскресенье, канун Йом кипура.
רגעים של השבוע - פרשת האזינו שבת שובה
הניגון המעורר בליל יום הכיפורים של העשיר שבחר בהארה משמים / האור שכבה לפני שבוע והשאיר אור גדול / איך נכתבים בספר הזכויות? / זכויות נוספות לפני יום הקדוש
א. אנעים זמירות
ליל יום הכיפורים. כמו בהרבה בתי כנסיות, קטע הסליחות לאחר תפילת ערבית הנפתח במילים 'סלח נא אשמות ופשעי לאומך', נאמר גם אצלנו בבית הכנסת בשילוב הניגון המפורסם: 'אנעים זמירות'. ניגון המעורר את הנפש בכל עת, וביום כיפור - על אחת כמה וכמה.
מקום של כבוד תופס ניגון זה בשירה החב"דית העשירה בניגונים מגוונים, שבשונה משירים חדשים לבקרים החולפים עם הזמן, ניגונים חסידיים אלו הם כנכסי צאן ברזל, ודורות מתענגים עליהם מגדול ועד קטן.
הרבי, שלימד את החסידים ניגון זה, סיפר את מקורו: "הסדר הוא, שלמחרת יום כיפור, הנקרא 'בשם השם', מתפללים תפילת שחרית בשעה מוקדמת. בעיירה אחת, כשהגיעו למחרת יום כיפור להתפלל, מצאו המתפללים חסיד משורר את הניגון 'אנעים זמירות', והיה כה שקוע בכך כל הלילה, עד ששכח לגמרי שהוא צריך לסיים את הצום".
בבוקרו של 'שבת-סליחות' לפני שבועיים, לאחר אמירת ספר התהלים כנהוג, ישבתי סמוך ונראה לאוהל הרבי, ליד חסיד ותיק שחלק איתי את הסיפור המופלא הבא:
"לפני הרבה שנים, הגיע אלינו המשפיע הנודע הרב ראובן דונין ע"ה, והוא סיפר כי באותה שנה שהרבי לימד את הניגון, הוא נכנס לרבי ליחידות לפני חזרתו לארץ ישראל. הרב דונין מוכר היה כאחד שהייתה לו שפה מיוחדת וישירה עם הרבי, והוא אמר לרבי: 'החסידים אומרים שהסיפור עם הניגון קרה עם הרבי בעצמו, ולא עם איזה חסיד אחר'... ענה לו הרבי שיש עוד סיפור על הניגון: 'לפני שנים רבות היה יהודי עשיר מאוד שנקלע יום אחד ליד בית יהודי מט לפול, ומתוכו שמע בכי. כשנכנס, ראה אישה וילדים רכים יושבים על הרצפה. לשאלתו, ענתה לו האישה שבעלה הושלך לבור על ידי הפריץ עקב חוב. היהודי החליט לקיים מצוות פדיון שבויים, אך היות ומחיר הפדיון היה למעלה מהמשוער, נאלץ העשיר למכור את כל נכסיו ונשאר ללא כלום. בלילה באו אליו מהשמים ואמרו לו: לגודל מסירות הנפש שלך הוחלט, כי אתה יכול לבקש עשירות מופלגת או הארה משמים. האיש בחר בהארה, ולתשובתו לימדו אותו את הניגון של 'אנעים זמירות'.
עד כאן הסיפור, וכאן הוסיף הרבי דבר מדהים: 'כל זה קרה לפני התגלות הבעל שם טוב ותורת החסידות, כי אם זה היה קורה אחר כך, האיש היה בוחר בעשירות. הוא היה מוותר על העונג הרוחני של הארה משמים ומעדיף עשירות גשמית, איתה היה הולך ועוזר לעוד ועוד אנשים".
ללמדך כוחה של צדקה וחסד!
ב. יזכור אהבתם ויחיה זרעם
יום הכיפורים בצהרים, סיימו את קריאת התורה, ותיכף יתחילו היתומים באמירת 'יזכור'. זו העת בה הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, עולה לנאום בפעם השנייה, מתוך שלוש הפעמים במהלך היום הקדוש. בכל שנה הוא פותח את דבריו בשעה זו, בהזכירו את מתפללי בית הכנסת, ידידים שונים ואנשים שונים ז"ל, שהלכו לעולם בשנה שחלפה. אלו רגעים שנשמותיהם כאילו מרחפות מעל המתפללים, ומביעים שמחה שזוכרים אותם, לומדים ומתפללים לעילוי נשמתם.
ובדקות אלו, ביני לבין עצמי, אני מעלה בזכרוני אנשים שהכרתי, מקרוב או מרחוק, שלצערנו כבר לא איתנו.
השנה אעלה בזכרוני את בת דודי-זקני, שנלקחה מעולמנו בדיוק לפני שבוע, עם סיומה של שנה, בה נדם שירת חייה של הרבנית הצדקנית הנודעת בשערים בגדלותה ותום אמונתה, מרת הענדל אסתר ברים ע"ה, שנסתלקה לבית עולמה בשם טוב ובשיבה טובה בשנת ה-85 לימי חייה. היא הייתה הנכדה הראשונה של זקני הצדיק רבי מתתיהו דייטש זצ"ל, ומאז נישואיה לפני קרוב ל-70 שנה, גרה באותה דירה קטנה בשכונת 'גאולה' במרכז ירושלים. דירה קטנה במטרים, אך ענקית באירוח ובמעשי החסד שבה.
במשך שנות ילדותי, היינו שכנים וגרנו בבניין שממול, ובהמשך השנים נשא אחי הצעיר ר' מענדי את נכדתה, ואחייני התחתן עם נכדה אחרת, כך הפכנו ממשפחה גם למחותנים.
מאות מנכדיה שיחיו, צאצאים לשלושה-עשר הבנים והבנות שלה - ליוו אותה באהבה ובהערצה בערב ראש השנה למנוחת עולמים.
אחד מבניה הוא האומן הירושלמי ר' מוטה ברים, איש של מכחול ומצלמה, שציוריו ומעשי ידיו הם לתפארת, לצד ניגונים שחיבר ועוד שלל כשרונות מיוחדים שיש בו, והיה לאימו יד ימין ומסור אליה עד מאוד.
אמש שוחחנו קצת על אמו, וכך אמר לי בין הדברים: 'היא הייתה מלכה. ובכל זאת, לבית שלה הרגיש כל אחד שהוא יכול להיכנס איך ומתי שהוא רוצה. היא הייתה אור גדול והשאירה אור גדול'.
בנה הקטן הוא ידידי ר' דוד, מנהל הרכבים מוזיקאליים ומנצח מקהלת חסידי באיאן. גם איתו שוחחתי, והוא אמר לי: "היא היתה נשמה גבוהה וטהורה ממש, לא צדיקה כמו שהמילה מצטיירת, אלא נשמה אצילית ומלכותית. במשך כל החיים הכניסה לביתה כל נשבר לב, בכבוד ובאהבה הכי גדולה. לאחרונה, כשאנחנו כבר היינו מכינים את השבתות ובאים לשהות איתה, חשבנו אם צריך לארח את האנשים האלו, כי גם הילדים שלנו היו באים וזה הרבה אנשים ורעש, אך היא היתה אומרת: 'הם ראשונים, אחר כך כל השאר'. לפני כמה חודשים, שמעה בליל שישי, שלא רצינו לענות לטלפון לאשה מסכנה שרצתה להגיע לשבת, כי לא היה לנו כוח לדרישות שלה, הכוללת איזה אוכל להכין כשהיא מגיעה, איזה יין, איזו חלה, והיו חייבים להבטיח לה ולעדכן אותה מי ילווה אותה הביתה אחרי הסעודה בלילה... אמא אמרה: 'תענו לה מיד, מה איתכם?! היא הקמע שלי! כל אחד צריך שתהיה לו שמירה כזו בבית'. אתמול ליד קברה הגדרתי אותה במילה אחת: "אהבה". כולה היתה אהבה, אהבה את הקב"ה, אהבה את הבריאה, אהבה את החיים, אהבה אנשים, אהבה את הנדכאים, אהבה את הילדים, קיימה מצוות והתפללה, כי היא פשוט אהבה את הקב"ה, אהבה את ה'אורחים' בפשטות, הושיבה אותם ראשונים בשולחן בסמוך אליה, אהבה את הילדים והצאצאים ללא גבול ותנאי, והעולם והילדים החזירו לה אהבה בלי גבול".
ג. בספר הזכויות
מה הוא בשבילנו, ריבונו של עולם, אבא או מלך?
במהלך יום כיפור נאמר לאחר כל תפילה את תפילת 'אבינו מלכנו', אותה אנו אומרים ברציפות (למעט בשבת), בעשרת ימי תשובה מראש-השנה ועד יום הכיפורים.
ביום רביעי נערך קונצרט חגיגי גדול במרכז מוסקבה, בשיתוף מרכז החסד היהודי שערי צדק וארגון הג'וינט בניהול ידידי היקר מר יוני לייפר. הרב הראשי שפתח את האירוע, עמד והסביר במילים פשוטות אך נרגשות בפני מאות המשתתפים: "הקב"ה הוא מלך מלכי המלכים ורוצה ושמח כמו אבא, הרואה את בניו יושבים יחד, שמחים ועוזרים אחד לשני". המשתתפים היו מרותקים, וללא ספק שהדברים שיצאו מהלב, והקריאה לכל אחד ואחת מהם לבוא לתפילות בבית הכנסת בכלל וביום כיפור בפרט - ייכנסו בע"ה ללבבות ויפעלו את פעולתם.
וכך אמר לי שלשום גיסי הרב אריה מרדכי אהרנוביץ הסבר נפלא: בין כארבעים ה'אבינו מלכנו' אנו מבקשים: 'אבינו מלכנו כתבנו בספר זכויות'. נשאלת השאלה: מילא לרפואה, לפרנסה וישועה מתאים לבקש, אך להיכתב בזכויות צריכים זכויות, אי אפשר לכאורה סתם כך להיכנס לספר זה, מהי אם-כן בקשה שכזו?
וכך השיב לי רעיון נפלא שעלה לו: הרי אנו מבקשים לפני זה: 'אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך'.
את כוחה הגדול של התשובה אפשר לראות במאמר חז"ל, שהעושה תשובה מאהבה - "זדונות נעשים לו כזכויות". לא זו בלבד שמוחלים לו על חטאיו, אלא שהחטאים עצמם נעשים בבחינת 'זכויות', דהיינו שכל חטא ועוון נחשבים נקודות-זכות.
רבנו הזקן מבאר בספר התניא, שהפיכת הזדונות לזכויות נעשית על-ידי תשובה "מאהבה, מעומקא דליבא, מאהבה רבה וחשיקה, ונפש שוקקה לדבקה בו יתברך, וצמאה נפשו לה' כארץ עייפה וצייה". כלומר, בעל-התשובה הזה הגיע לדרגה גבוהה ביותר של אהבה לה', הנובעת דווקא מתוך תחושת הריחוק שנגרמה על-ידי חטאיו. הוא משתוקק עכשיו לקב"ה כאדם הנמצא במדבר וצמא למים, שתשוקתו למים גדולה לאין-ערוך ממי שנמצא במקום יישוב. נמצא אפוא, שדווקא החטאים הם המביאים אותו לאהבה גדולה זו, ולכן הזדונות נהפכים לזכויות וכעת הזכות והיכולת לבקש באמת 'כתבנו בספר זכויות'!
נפלאים הדברים!
ולתמונת השבוע שלי: מרבה בזכויות
ימים אלו, שחז"ל מכנים אותם בשם 'בין כסה לעשור', כל אחד עם חשבון הנפש שלו והעשייה של הרבות טוב בתורה ומצוות. אומנם יום כיפור לפנינו, אבל מיד אחריו מגיע חג הסוכות, וההכנות אליו דורשות השקעה של זמן וממון. מרהיב לראות השבוע בפתיחת הדוכנים בהם ניתן לרכוש ד' מינים, כיצד אצים-רצים אנשים מכל גווני הקשת היהודית של מוסקבה, במטרה לרכוש לעצמם את המהודר ביותר, כדי להרבות זכויות לפני יום כיפור, כפי המובא בהלכה.
ואם לכל אחד מאיתנו ההכנות לחג לוקחות שעה-שעתיים של בחירת המינים, יש כאלו ששוקדים על כל זה שבועות וחודשים.
הרב מאיר קנלסקי עושה זאת שנים רבות. את המיומנות רכש ביזע ובהשקעה רבה, בתכנון וביוזמות נפלאות להשגת כל מה שדרוש לפני כל חג ומועד. מצות לפסח, מנורת חנוכה לחנוכה, ובין לבין הוא משנס מותניים ומספק לרוסיה אוכל מגוון בכשרויות מהודרות, ומזכה עוד ועוד יהודים במזון כשר למהדרין.
'הרגע הזה, שהמשלוח שוחרר בשדה התעופה וקיבלתי אותו שלם - הוא שחרור מתח ארוך שאני חווה בכל שנה מחדש' - מספר לי ר' מאיר תוך כדי בדיקת לולב איכותי, פרי שדות עצי התמרים הגבוהים שביריחו. והוא מוסיף ומספר לי על קונטיינר שעדיין תקוע בנמל, ובו מאכלים רבים וממתקים המתאימים במיוחד לחגים בחודש זה. 'אבל אני סמוך ורגוע שבעזרת השם הכל יבוא על מקומו בשלום', הוא אומר מתוך אמונה חזקה, המלווה אותו על כל צעד ושעל.
אמונה, אותה הוא ספג בבית הוריו, הורים שגרו לא רחוק מכאן – במלאכווקא, בה התחתנו, הקימו משפחה והיו צריכים להחביא את הילדים מתחת עיני השכנים או נציגי השלטון, כדי שלא יצטרכו ללכת ללמוד בבית ספר לא יהודי באותן שנים קשות.
מסירות נפשם למען האידישקייט הייתה ללא גבול, עד שזכו בברכת הרבי לצאת ממסך הברזל, לעלות לארצנו הקדושה ולהמשיך לגדל ולהרחיב את המשפחה, ממנה הם ב"ה רווים רוב נחת חסידי עד מאה ועשרים.
ר' מאיר סופג לא פעם הפסדים מסחורה שנשארה, כי אתרוג או לולב אחרי החג, אין ממש מה לעשות איתם.
אני עצמי מקבל ממנו לא פעם אריזות מזון יקרות, שתוקף התפוגה שלהם מתקרב ובא, אותן אני מעביר למשפחות, במסגרת החלוקה השבועית של סלי המזון במרכז החסד היהודי.
בזכות מסירותם של אנשים כמו הרב קנלסקי, אנו נכנסים ליום הכיפורים כשעוד הכנה למצווה נזקפת לזכותנו, ויחד ישפיעו בע"ה שנזכה לגמר חתימה טובה.
גוט שבת וגמר חתימה טובה!
שייע
תגובות
הוסף רשומת תגובה